השופטת: נעה תבור
הנאשם הורשע בשנת 2012 בעבירה של עבודות בנייה ללא היתר שביצע בין השנים 2007-2008 ובית המשפט הורה לו להרוס את הבנייה הבלתי חוקית כבר באפריל 2012. ערעוריו של הנאשם על הכרעת הדין וצו ההריסה נדחו בבית המשפט המחוזי ובעליון בשנת 2013.
בשנת 2020 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בגין אי-קיום הצו השיפוטי החלוט להריסה, ובחודש פברואר 2025 הרשיע אותו השופט רענן ברוך בעבירה שיוחסה לו תוך דחיית טענות ההגנה וקביעה כי מדובר ב"תקיפה עקיפה" של החלטה חלוטה שאינה מותרת.
בהתאם לכך נידון הנאשם לתשלום קנס בסך 5,000 ₪, התחייבות וכן נקבע כי צו ההריסה המקורי ייכנס לתוקף מחדש באוקטובר 2025.
במסגרת הדיון בערעור קבעה השופטת נעה תבור כי "לא נפלה כל טעות" בפסק הדין של בית המשפט קמא, והבהירה כי גם המערער וסניגורו השלימו עם העובדה שאין דרך להשיב את הגלגל לאחור וכי קיימת חובה לקיים את הצו השיפוטי החלוט. עם זאת, על אף שלא נמצאה כל עילה להתערבות מבחינה משפטית טהורה, מצאה השופטת לנכון ללכת "צעד נוסף" לקראת המערער וקבעה כי כל סיוע נוסף הניתן במקרה זה הוא "בתחום החסד והרחמים" ולא בתחום המשפט.
צויין כי ההקלה ניתנה על בסיס נסיבות אישיות חריגות, שכללו הצגת נתונים רפואיים יוצאי דופן ומצב כלכלי קשה, כאשר המערער "מתקיים אך בקושי". השופטת נימקה את ההפחתה גם בכך שקיום תשלום הקנס המקורי עלול היה לבוא "על חשבון עמידה בביצוע הצו", אשר דורש אף הוא היערכות כלכלית. ההקלה הותנתה בכך שבית המשפט השתכנע ב"כנות דבריו" של המערער , וקיבל את הצהרתו כי הוא מקבל על עצמו לבצע את צו ההריסה כבר בתקופה הקרובה ולפעול לשם כך ללא דיחוי
נוכח שיקולים אלו הופחת סכום הקנס מ-5,000 ₪ ל-3,000 ₪ בלבד ומועד התשלום הראשון נדחה אף הוא. כמו כן נדחה מועד כניסת ההתחייבות הכספית לתוקף.
Reload document 
Open in new tab