השופטים: יחיאל ליפשיץ, גלית ציגלר, שמואל מנדלבום
לנאשם: עו"ד יניב מנור, מטעם הסניגוריה הציבורית
האירוע החל ב-2.10.21, כאשר שומר באתר בנייה בקרית מוצקין דיווח למשטרה על גבר ואישה צעירה שנצפו חופרים בחול, ולאחר מכן רק הגבר עזב את המקום. ניידת משטרה שהגיעה למקום גילתה גופה קבורה בחול של נערה בת 17. הנאשם, אח מטפל שהכיר את המנוחה מבית חולים פסיכיאטרי וניהל עמה מערכת יחסים, נעצר עוד באותו בוקר כחשוד ברצח. הנאשם קשר את עצמו לזירה וטען כי המנוחה ביקשה ממנו לערוך עמה "טקס קבורה" שבו הוא יכסה אותה בחול כדי שתוכל "להיוולד מחדש". לפי גרסתו, לאחר שכיסה אותה בחול, היא הוציאה את ראשה ואמרה לו ללכת, ורק כ-8-9 דקות לאחר שעזב, היא נמצאה ללא רוח חיים. בכתב האישום נטען כי במהלך "טקס הקבורה" כיסה הנאשם את פניה וראשה בחול וחצץ, מנע ממנה לנשום על ידי הוצאת צינור הנשימה מפיה למשך מספר דקות, ובכך גרם למותה, מה שהוביל לייחוס עבירה של רצח בנסיבות מחמירות (המכונה "התרחיש המפליל").
ההגנה העלתה תרחיש חלופי ("התרחיש המזכה"), אשר כלל, בנוסף לגרסת הנאשם על עזיבתו, חוות דעת רפואית שהצביעה על אפשרות של "תאונת נשימה" עצמית: עלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני כתוצאה מהנשימה בצינור, שגרמה לטשטוש הכרה ולשאיפת חול וחצץ שגרמו למותה ללא מעורבות הנאשם.
השופט יחיאל ליפשיץ קבע כי מארג הראיות שהונח בפני בית המשפט אינו מבסס את אשמתו של הנאשם ברצח מעבר לכל ספק סביר, וזאת בעיקר בשל "חולשת" הראיות התומכות ב"תרחיש המפליל" שהציגה המאשימה וקיומו של תרחיש חלופי אפשרי אחר. בהקשר זה ציין השופט כי אף על פי שגרסת הנאשם לפיה סיכם עם המנוחה לעזוב אותה לבדה היא חסרת היגיון בולט וקיימת אי-בהירות באשר למהימנותו הכוללת עקב שינויי גרסאות ואמירת שקרים בנקודות מהותיות אחרות, לא ניתן לקבוע שמדובר בגרסה מופרכת לחלוטין. השופט הדגיש כי אם תרחיש חלופי שמעלה נאשם הוא בעל סבירות נמוכה, הוא עדיין עשוי לחייב את זיכויו. לכן, לא ניתן לקבוע ממצא ברור לפיו גרסת הנאשם על פרידה ועזיבה היא שקר מובהק המחזק את ראיות המדינה, וכי קיים ספק אשר צריך לפעול לטובת הנאשם. לפיכך, המליץ לזכות את הנאשם מאישום הרצח.
על אף הזיכוי מעבירת הרצח הודגש כי מעשיו של הנאשם, שנטל חלק פעיל ביותר ב"טקס" משונה הם מעשים קשים וראויים לכל גינוי בהיבט האנושי. צויין כי מעשים אלו מתעצמים נוכח פער הגילאים וידיעתו והיכרותו של הנאשם עם אישיותה המורכבת ובעיותיה הנפשיות של המנוחה, והוא נהג בצורה הפוכה מ"מבוגר אחראי" כשנטש אותה מבלי לוודא את ביטחונה. עם זאת, הכרעתו בעניין הרצח התבססה אך ורק על הראיות ולא על תחושת הסלידה והכעס ממעשיו. לאור זאת נבחן האם ניתן להטיל על הנאשם אחריות פלילית למותה של המנוחה בדרך של הרשעה בעבירת המתה מופחתת שלא נטענה בכתב האישום, מכוח סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי.
השופטת גלית ציגלר הצטרפה לדעת חבריה השופטים והסכימה לתוצאה לפיה יש לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירת רצח בנסיבות מחמירות שיוחסה לו, ולהרשיעו ביתר העבירות המפורטות בפסק הדין, ובהן גרימת מוות ברשלנות, חדירה אסורה תוך ניצול יחסי תלות והפרת הוראה חוקית. נקבע כי המדינה לא הוכיחה את המניע הנטען, כי לחלק מהראיות ניתנו פרשנויות ספציפיות בעוד שניתן היה לתת פרשנויות אחרות ולא פחות מסתברות וכי חוות דעת רפואית הציגה תרחיש נוסף ואפשרי שאינו מאפשר לייחס לנאשם דווקא את התרחיש המחמיר של ביצוע רצח. עם זאת, הודגש כי זיכויו מעבירת הרצח אינו מפחית ממעשיו האחרים של הנאשם, הכוללים ניצול של המנוחה הקטינה שהייתה תלויה בו, זלזול והפרה שיטתית של צו בית משפט, חלקו המהותי בטקס הקבורה המשונה ועזיבתו את המנוחה לבדה באתר בנייה מבלי להתעניין בשלומה, וכי עליו לתת את הדין על כל מעשיו הרעים המצטברים.
תפ"ח (המחוזי – חיפה) 11792-12-21 מ"י נ' קצ'ורה, ניתן ביום 28.9.2025
Reload document 
Open in new tab