השופט: שמואל הרבסט
למדינה: עו"ד יפתח לנדאו ועו"ד תמר זהר
לנאשמים: עו"ד אמיר ברק
עניינו של גזר הדין בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד עיריית ביתר עילית (נאשמת 1) וראש העירייה, מאיר רובינשטיין (נאשם 2), לאחר שהודו והורשעו בעבירות סביבתיות. האירועים המיוחסים לנאשמים התרחשו בין השנים 2010 עד 2014, שבמהלכן פעלו שתי תחנות סניקה מרכזיות של העירייה (תחנות A ו-B) בצורה לקויה. הליקויים נבעו, בין היתר, מחוסר התאמה של המערכת, אשר תוכננה על ידי משרד השיכון, להיקף הספיקות הגדל של העיר הצומחת. כתוצאה מכך, אירעו גלישות ביוב גולמי מרובות אל שטחים חקלאיים בוואדי היורד לנחל עציונה ובאזור ואדי פוכין, שם זיהם הביוב שדות ומטעים הנסמכים על מעיינות מקומיים. גלישות אלו גרמו לצחנה עזה, למטרד ריח חמור, ויצרו חשש ממשי לזיהום מקורות מים, לרבות אקוויפר ההר. גלישות הביוב נמשכו למרות התראות, שימועים ופגישות תיאום שנערכו עם הנאשמים על ידי המשרד להגנת הסביבה.
הנאשמים הורשעו בעבירות של זיהום מים בנסיבות מחמירות (ריבוי עבירות) והפעלת מערכת ביוב שלא כדין לפי חוק המים. העירייה הורשעה גם בעבירות של גרימת ריח חזק או בלתי סביר ואיסור לכלוך והשלכת פסולת. ראש העירייה הורשע בעבירות של הפרת אחריות נושא משרה בתאגיד.
בטיעוניה עמדה ב"כ המדינה על כך שמדובר בעבירות כלכליות שנעשו מתוך חיסכון בעלויות על חשבון הסביבה, וזאת מתוך מודעות לנזק הסביבתי החמור והבלתי הפיך. המדינה דחתה את טענת הקושי התקציבי וקבעה כי על הרשות הציבורית מוטלת האחריות להשיג את המשאבים הנדרשים לתיקון המפגע. לפיכך, ביקשה להשית על העירייה קנס בגובה 400,000 ₪ ועל ראש העירייה קנס בגובה 60,000 ₪, והתנגדה נחרצות לביטול הרשעתו של נושא המשרה הציבורי.
ההגנה הודתה באחריות למעשים אך טענה כי ליבת הבעיה היא כשל תכנוני של משרד השיכון, שהקים מערכת שאיבה מועדת לתקלות ואינה מותאמת לספיקות של עיר צומחת. נטען כי מדובר באכיפה בררנית, שכן משרד השיכון, שבהמשך העמיד עשרות מיליוני שקלים לתיקון הכשלים, לא הואשם. כמו כן, העירייה הוצגה כרשות גרעונית הנמצאת בתחתית המדרג הסוציו-אקונומי, ללא יכולת להעמיד את תקציבי העתק הנדרשים לפתרון הבעיות. בנוסף הדגישה ההגנה את מאמציו הרבים של ראש העירייה לגייס תקציבים מגורמי ממשלה, את העסקת חברת מקורות לתפעול, ואת טבען האסדרתי של העבירות המפחיתות מאשמתו. ביחס לראש העיר, נטען כי ביטול הרשעה מוצדק עקב הנזק הממשי שייגרם לשמו הטוב ולמסלול תפקידו הציבורי, לנוכח מידת השליטה המוגבלת והמאמצים הכנים שנקט.
השופט שמואל הרבסט נימק את ביטול ההרשעה בכך שרמת האשם של ראש העירייה הייתה נמוכה יחסית, בשים לב לנסיבות המיוחדות של האירוע. ראשית, נקבע כי העבירות, אף שהן חמורות בתוצאתן הסביבתית, היו במידה רבה בעלות אופי אסדרתי (רגולטורי), וכי ליבת הבעיה נבעה מכשל תכנוני מערכתי של גורמי ממשלה (משרד השיכון), ולא ממעשה פלילי בזדון או כוונה להפקת רווח אישי. שנית, בית המשפט הדגיש כי המניע לביצוע העבירות לא היה בצע כסף או רצון להשיא רווחים, בניגוד לעבירות דומות המבוצעות על ידי תאגידים כלכליים. להיפך, הודגשו המאמצים הרבים והכנים שנקט ראש העירייה לגיוס תקציבים ולפתרון הבעיות, על אף מצבה הגרעוני של הרשות, מה שהעיד על נכונות לפעולה ולא על התעלמות גורפת.
במעבר לשלב גזירת הדין, יישם בית המשפט את המבחנים ההלכתיים (בדומה ל"מבחן פרדי") לבחינת ביטול הרשעה, ובחן את האיזון שבין האינטרס הציבורי בהרשעה פורמלית לבין הנזק העלול להיגרם לנאשם. נפסק כי הרשעה פלילית של ראש עירייה מכהן, שהודה והביע חרטה, תגרום לו נזק ממשי וחמור שאינו ניתן לתיקון במישור הציבורי והמקצועי, העלול לסיים את הקריירה הציבורית שלו ולפגוע אנושות בשמו הטוב. בית המשפט קבע כי נזק זה עולה בחומרתו על האינטרס הציבורי שבהותרת ההרשעה על כנה, במיוחד כאשר הושגו יעדי ההרתעה והענישה באמצעות הטלת תשלום כספי משמעותי של 36,000 ₪ לקרן לשמירת הניקיון (במקום קנס פלילי).
אשר למתחם הענישה נקבע מתחם ענישה של 100,000 ₪ עד 400,000 ₪ לקנס על העירייה, ו-20,000 ₪ עד 100,000 ₪ לקנס על ראש העירייה. השופט קיבל כי הנאשמים פעלו בנסיבות מחמירות פחות, לנוכח הכשל המבני במערכת שתוכננה על ידי גוף ממשלתי אחר, אופיין האסדרתי של העבירות והיעדר מניע של בצע כסף. במיוחד, נמצא כי ראש העירייה פעל במאמץ רב לגיוס תקציבים לפתרון הכשלים, והדבר מעיד על נכונות לפעולה ולא על אדישות גורפת.
נוכח נסיבות אלה ורמת האשם הפחותה, ולאחר איזון בין חומרת העבירות הסביבתיות לנזק הממשי הצפוי לראש העירייה כאיש ציבור, הורה בית המשפט על ביטול הרשעתו של ראש העירייה. על העירייה (נאשמת 1) הוטל קנס בסך 200,000 ₪ והתחייבות. ראש העירייה (נאשם 2), נידון לביצוע 420 שעות של"צ, הוצאות לטובת המדינה הסך של 36,000 והתחייבות.
ת"פ (השלום – ירושלים) 61235-08-19 מ"י נ' עירית ביתר עלית ואח', ניתן ביום 14.9.2025
Reload document 
Open in new tab