שם השופט/ת: אבי סתיו
נדונה שאלת גורל הליך פשיטת הרגל בעניינו של חייב שהפעיל מאפייה, אולם זמן קצר לפני פתיחת ההליך העביר את העסק לצד שלישי והמשיך לעבוד בו כשכיר; נקבע, כי יש לראות בהתנהלותו של החייב חוסר תום לב משום שהסתיר את העובדה כי גם לאחר המכירה לא התנתק מניהול העסק.
רקע עובדתי: השאלה העומדת להכרעה במסגרת ההחלטה הנוכחית היא גורל הליך פשיטת הרגל לגבי החייב. לפי עמדתו של הנאמן, אשר גובשה לאחר הליך ארוך של חקירה ובדיקה, יש לבטל את ההליך מחמת חוסר תום לב מצד החייב. לשיטתו של החייב, אין ממש בטענות שמעלה הנאמן, ויש מקום ליתן לו הפטר מותנה ולקבוע לו תוכנית פירעון המותאמת ליכולותיו, תוך התחשבות בתקופה הארוכה בה מתנהל ההליך. החייב הפעיל במשך שנים עסק של מאפייה בהוד השרון; כחודש לפני הגשת הבקשה לצו כינוס, מכר החייב לכאורה את העסק לאדם אחר, אשר הפעיל אותו באמצעות חברה שהקים, בה המשיך החייב לעבוד כשכיר. ברם, לטענת הנאמן, החייב לא התנתק באמת מהעסק ולמעשה הוא היה הבעלים האמיתי של החברה. עוד גילתה חקירתו של הנאמן, כי הוריו של החייב ערכו צוואה הדדית, אשר במסגרתה הוריש כל אחד מהם את רכושו לבן זוגו, ונקבע כי לאחר פטירת שניהם יעבור הרכוש למוטבים שונים, ביניהם החייב. הנאמן טען, כי לאחר פטירת אביו של החייב, ומכיוון שלפי הוראות הצוואה מנועה האם מלמכור את הנכסים, וירושתו של החייב לאחר אריכות ימיה של האם היא בגדר תרחיש ודאי, אזי יש לקבוע כי האם מחזיקה את הנכסים בנאמנות עבור החייב.
דיון משפטי: בית המשפט דן בסוגיית גורל ההליך לאור טענות הצדדים והחליט כי בהתאם לצוואה, נכסי העיזבון רשומים על שם האם, והחייב עתיד לרשת אותם לאחר אריכות ימיה של האם, אשר לכאורה לפי הצוואה האם אינה רשאית למכור את הנכסים או להעבירם לאחר. ככל הנראה שווי הנכסים עולה על חובותיו של החייב. הנאמן טוען כי ניתן לממש את הנכסים או חלקם כבר עתה, אולם הוא לא הגיש בקשה סדורה ומנומקת בעניין זה, ומבלי לקבוע מסמרות נראה כי מבחינה משפטית דרכו של הנאמן אינה סלולה. במצב הדברים האמור, נוצרה סיטואציה בה יש לנושים אינטרס להביא לביטול ההליך ולמצער להתמשכותו, מתוך תקווה כי הדבר יביא להגברת הסיכוי כי יוכלו להיפרע מנכסי העיזבון. עם זאת, לאינטרס זה לא ניתן משקל כלשהו במסגרת ההחלטה הנוכחית, בכל הנוגע לשאלה אם יש מקום לביטול ההליך מחמת חוסר תום לב של החייב. במקרה דנן, טענותיו של הנאמן מופנות בעיקרן כלפי התנהלותו של החייב במהלך הליך פשיטת הרגל וסמוך לפניו, והוא לא טען לחוסר תום לב ביצירת החובות. הנאמן הגיש במסגרת ההליך מספר רב של מסמכים. סעיף 62 לפקודת פשיטת הרגל קובע את סמכותו של בית המשפט ליתן הפטר לפושט הרגל. סעיף 63 לפקודה קובע נסיבות אשר בהתקיימן לא ייתן בית המשפט הפטר, או יתנה אותו בתנאים המפורטים בסעיף. אולם, גם אם לא התקיימו הנסיבות הקבועות בסעיף 63 לפקודה, מתן הפטר אינו תוצאה אוטמטית של הליך פשיטת הרגל, אלא מדובר בסמכות שבשיקול דעת. במסגרת הפעלת סמכות זו, על בית המשפט לשקול שיקולים שונים ובין היתר הוא "יביא בחשבון את תסקיר הכונס בדבר התנהגות החייב ועסקיו, לרבות התנהגותו במשך הליכי פשיטת הרגל" (סעיף 62(א) לפקודת פשיטת הרגל). אחד השיקולים העיקריים שעל בית המשפט להביא בחשבון בהקשר זה הוא תום לבו של החייב, בין בשלב יצירת החובות ובין במהלך הליך פשיטת הרגל. הנאמן הגיש במסגרת ההליך מספר רב של מסמכים. לשיטת החייב יש להתעלם מהחלקים בדו"ח הנאמן אשר נשענים על הבירורים שערך הנאמן עם גורמים שלא העידו בבית המשפט. ברם, דין הטענה להידחות משני טעמים. הטעם הראשון הוא, כי החייב לא התנגד לקבילות המסמכים – לרבות הפרוטוקולים – כאשר הם הוגשו במסגרת הדיון; בהתאם לפסיקה, בעל דין שלא התנגד להגשתה של ראיה בזמן הגשתה מנוע מלטעון לאחר מכן כי לא היה מקום לקבלה. די בכך על מנת לדחות את טענת החייב להעדר קבילות המסמכים אשר הנאמן מסתמך עליהם. נוסף על כך, דין טענת החייב להידחות גם לגופה. סעיף 60 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, קובע כי הוראות הפקודה יחולו על כל הליך שמתנהל בבית משפט, "והוא כשאין הוראה אחרת לענין זה". בענייננו, מצויה "הוראה אחרת" בסעיף 68(1) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי "תסקיר הכונס הרשמי יהיה ראיה לכאורה לכל האמור בו". מכאן, שהתסקיר משמש ראיה גם אם המסמכים שעליו הוא נשען לא הוגשו כראיות כדין. בענייננו, הדו"ח שהגיש הנאמן הוכן במעמדו כמנהל מיוחד ובהתאם לסמכויות שהוקנו לו על ידי הכנ"ר, ויש לראותו כתסקיר.
במקרה דנן, יש לראות בהתנהלותו של החייב חוסר תום לב. במסגרת בקשת הכינוס והחקירה הראשונה של החייב, הוא טען כי מכר את העסק, וכי כרגע הוא עובד כשכיר בעסק. החייב לא ציין כי למעשה הוא מנהל את העסק ונוהג ביחס אליו כמעט כמנהג בעלים. כפי שנקבע בפזיקה, חלק מחובות תום הלב של חייב בהליכי פשיטת רגל הן גילוי מלא ורחב ככל האפשר. אין המידע הנמסר לכונס הנכסים הרשמי בחינת "תכנית כבקשתך"; גם לא לחייב לשפוט מה ימסור לכונס הרשמי ומה ינצור; התמונה הניתנת לכונס צריכה להיות מלאה, ובמקרה שמסופק החייב באשר לחומר פלוני – יכריע לכיוון מסירתו. חוסר תום לב מצד החייב עשוי להצדיק אי מתן הפטר, מה שבנסיבות דנן ובהתחשב בעמדתו העדכנית של הנאמן יוביל לביטול ההליך. אילו היה מוכח כי החייב נטל לעצמו מנכסי החברה, הרי שאין ספק כי זו הייתה התוצאה המתחייבת. בענייננו, בהינתן עוצמת חוסר תום הלב שהוכחה והעמדה שהביעו הנאמן והנושים במסגרת הדיון, סבורני שניתן להסתפק בתוצאה מתונה יותר אשר במסגרתה ישתקף חוסר תום הלב במסגרת תוכנית הפירעון שתוצע לחייב. עם זאת, בהינתן חומרת הדברים אין מקום להסתפק בהגדלה מתונה של התוכנית כמקובל במקרים של מחדלים מצד החייב, אלא יש לעמוד על כך שהחייב ישלם דיבידנד בשיעור של 50% נטו מחובותיו. לאור האמור, נקבע כי ככל שהחייב יהיה מעוניין בכך תאושר תוכנית פירעון אשר תביא לכך שהדיבידנד שישולם בסוף ההליך יגיע ל-50% נטו מחובותיו המאושרים של החייב; כמו כן, לא יינתן הפטר חלוט לפני שיחלפו שלוש שנים ממועד הדיון בגורל ההליך. עוד נקבע, כי החייב יודיע אם הוא מעוניין בתוכנית פירעון כאמור. ככל שהחייב יביע עניין בכך, יגבשו הצדדים את פרטי התוכנית או שייקבע דיון לשם כך; ככל שהחייב לא יהיה מעוניין בכך, יבוטל ההליך.
פשר 61829-05-19 עמי לגזיאל נ' כונס נכסים רשמי תל אביב (ניתן ביום: 15.10.24)
Reload document 
Open in new tab