הרכב השופטים: דוד מינץ, אלכס שטיין, גילה כנפי-שטייניץ
התקבל ערעור על החלטות בתי משפט בהליך חדלות פירעון המאשרות הסדר נושים הכולל נושה מובטח שהחל במימוש הנכס המשועבד; נקבע, כי בנסיבות המקרה לא ניתן משקל מספק לאינטרסים של הנושה המובטח בבחינת התקיימות התנאים לאישור ההסדר, ובכלל זה להליכי המימוש והפוטנציאל הטמון בהם להשאת שוויו של הנכס.
רקע עובדתי: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בו נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דין של בית משפט השלום ועל פסק דינו המשלים, בהם אושרה הצעת הסדר נושים מטעם משיבים 2-1 (החייבים). במוקד ההליך עומדת דירת מגוריהם של החייבים, בנחלה בכפר שמאי; על הנכס נרשם שעבוד לטובת המבקשת, גוף חוץ בנקאי העוסק במימון הלוואות, בשל הלוואה בסך של 2,000,000 ₪. החייבים לא עמדו בתנאי הסכם ההלוואה, גם לאחר הפחתת שיעור הריבית, וניתנה החלטת רשם ההוצאה לפועל המורה על מינוי כונס נכסים לשם מימוש זכויות החייבים בנכס. בסמוך לכך ניתן צו לפתיחת הליכים בעניינם של שני החייבים, על רקע קריסתם הכלכלית שנבעה מניהול עסק כושל בתחום החקלאות, וההליכים אוחדו. החייבים הגישו הצעת הסדר אשר קיבלה את הסכמתם של 90% מהנושים הרגילים, אך המבקשת התנגדה לה וביקשה להמשיך בהליכי מימוש הנכס בהליך ההוצאה לפועל בו פורסמה באותה עת הזמנה להציע הצעות לרכישתו. בית משפט השלום בפסק דינו קבע, כי התקיימו במקרה זה התנאים המנויים בסעיף 87 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, לאישור הסדר הנושים חרף התנגדות המבקשת – הנושה המובטחת; נמצא כי הצעת החייבים לתשלום סך של 2,265,000 ש"ח בפריסה לתשלומים הינה הצעה ראויה, שעה ששמאי מטעם המבקשת העריך את הנכס בסכום דומה; כן נקבע שאין מקום לקבל את טענת המבקשת כי יש לקבוע את שווי הנכס לפי הצעת מחיר שתתקבל לאחר התמחרות, ואין מקום לשעות לטענתה כי ישנו מוכר המוכן לשלם סך של 4,000,000 ש"ח עבור הנכס, אשר נטענה בעלמא. בית המשפט המחוזי קבע, כי העובדה שהותר למבקשת בעבר להמשיך בהליכי המימוש, אין משמעותה חסימת דרכם של החייבים מלהגיע להסדר אשר יכלול גם אותה.
דיון משפטי: בית המשפט העליון דן בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, קיבל את הערעור ופסק כי במקרה דנן מתעוררות שתי שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים. האחת, האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לפני בית המשפט העליון ב"גלגול שלישי" וב"גלגול רביעי"; השנייה, מהו המשקל שיש לתת לאינטרס של נושה מובטח שהחל בהליכי מימוש עצמאיים בהוצאה לפועל, והמתנגד להצעת הסדר נושים שהתבקש לאשרה לפי סעיף 87 לחוק. במצב זה, יש ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. אשר לשאלה הראשונה – יש לאמץ את עמדת הממונה, כי גם בהליכי חדלות פירעון קיימת אפשרות להגשת בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (וב"גלגול רביעי") לבית המשפט העליון, בהתאם לאמות המידה שנקבעו לעניין זה בדין האזרחי "הרגיל". היינו, רשות ערעור כאמור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר היא דרושה לשם מניעת עיוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). אשר לסוגיה השנייה – השאלה העומדת על הפרק היא מה המשקל שיש לתת לעובדה שהנושה המובטח החל בהליכי מימוש הנכס המשועבד, במסגרת הכרעה בבקשה לפי סעיף 87 לחוק לגבי אישור הסדר שהנושה המובטח התנגד לו. נקודת המוצא היא כי לנושה המובטח זכות קניינית בנכס המשועבד, המעניקה לו הגנה חפצית כלפי כולי עלמא. חוק חדלות פירעון ערך שינוי מסוים בהליכי מימושם של נכסים משועבדים על ידי נושה מובטח. גם לפי החוק, בדומה לדין שקדם לו, נושה מובטח המבקש לממש נכס המשועבד לטובתו נדרש להודיע לנאמן על כוונתו לעשות כן, והנאמן רשאי לפדות את הנכס המשועבד (סעיף 247 לחוק). ברם, אם לא פדה הנאמן את הנכס המשועבד בתוך התקופה הנקובה לכך בחוק – בניגוד לדין הקודם, המימוש לא ייעשה באופן אוטומטי וחד-צדדי על ידי הנושה. במקרה שכזה, יחולו הוראות סעיף 248 לחוק הקובע כי אם אומדן שווי הנכס המשועבד עולה במובהק על גובה החוב – המימוש ייעשה, ככלל, על ידי הנאמן. מנגד, אם שווי הנכס המשועבד אינו גבוה באופן מובהק מהחוב המובטח – ימומש הנכס בידי הנושה המובטח, שכן במקרה זה אין ניגוד אינטרסים ממשי בין הנושה המובטח לנושים הרגילים של החייב. גם כאשר המימוש ייעשה על ידי הנושה המובטח, רשאי בית המשפט להורות כי הדבר ייעשה בפיקוח הנאמן ובתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט (סעיף 248(ד)).
במקרה דנן נקבע, כי שווי הנכס נמוך מגובה החוב המובטח, וכי אין מניעה שימומש על ידי המערערת; בכך הותר למערערת, כנושַה מובטחת, לפעול למימוש הנכס במנותק מהליך חדלות הפירעון. אלא מאי, במקביל להליכי המימוש, החייבים גיבשו הצעת הסדר לתשלום חובותיהם לנושים, ביניהם הנושה המובטחת, על מנת להימנע ממימוש הנכס. על רקע התנגדות המערערת, בית המשפט התבקש בהקשר זה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 87 לחוק. סעיף זה מקנה לבית המשפט סמכות לאשר הצעת הסדר אף אם לא זכתה לאישור ברוב הדרוש על פי החוק, ולכפות את ההסדר על נושים המתנגדים לתוכנו, חרף הפגיעה בזכויותיהם, בהתקיים התנאים הקבועים בו. כעולה מלשונו של הסעיף, אישור הצעת הסדר שלא זכתה לרוב הדרוש מצד הנושים, ייעשה רק כאשר שוכנע בית המשפט כי הצעת ההסדר "הוגנת וצודקת" ביחס לכל נושה באסיפת סוג שלא אישרה אותה. במסגרת זו יבחן בית המשפט בין היתר את השלכות אי-האישור על החייב; את היחס בין התמורה שיקבל הנושה במסגרת ההסדר למול התמורה שהיה מקבל אלמלא ההסדר; האם נותרו בידי החייב נכסים מבלי שהובטחה לכל נושה באסיפה המתנגדת תמורה השווה למלוא החוב כלפיו; והאם הובטחה לנושים המובטחים באסיפה המתנגדת תמורה שערכה אינו נמוך משווי הנכס המשועבד לטובתם או מהחוב הכולל שלטובת פירעונו שועבד הנכס (לפי הנמוך). זו אינה רשימה סגורה; על בית המשפט לשקול בכל מקרה את מכלול השיקולים שעשויים להשליך על השאלה האם הצעת ההסדר אכן הוגנת וצודקת ביחס לכל הנושים באסיפה המתנגדת, והאם היא מגלמת איזון ראוי בין אינטרס הנושים להשיא את התמורה שיקבלו על חשבון חובם לבין אינטרס החייב. במסגרת זו, בית המשפט רשאי, ובמקרים מסוימים אף נדרש, לבחון אלו הליכים כבר תלויים ועומדים למימוש הנכס ואיזו תמורה צפויה להתקבל באותם הליכים. ודוק: הליכים אלה אינם רלוונטיים רק לבחינת הוגנות ההסדר כלפי הנושה אשר החל בהליכי מימוש עצמאיים והשקיע משאבים בניהולם, אלא גם ובעיקר לבחינת שווי השוק של הנכס המשועבד, נתון לו העניק המחוקק חשיבות רבה. במקרה דנן, לא נעלמו מעיניו של בית המשפט הליכי המימוש, אשר אושר למערערת לנקוט בהם, אולם נקבע, כי אין ליתן להליכים אלה כל משקל. זאת משום שנמצא כי המערערת מוּנעת "משיקולים פסולים" וכוונתה "להשתלט" על הנכס. ברם, הנחת היסוד היא כי נושה, ובכלל זה נושה מובטח, שוקל שיקולים "אנוכיים" במובן זה שהוא מעוניין להשיג את התוצאה הכלכלית הטובה ביותר עבורו. שיקולים פסולים בהקשר זה אינם כאלו, אלא שיקולים החורגים מבחינת הלגיטימיות הכלכלית של ההסדר עבורו; ואין זה המצב במקרה דנן. בנסיבות המקרה מתבקשת המסקנה שהתמורה שהוצעה בהסדר נמוכה מגובה החוב המובטח, ויש רגליים לסברה כי היא נמוכה משווי הנכס במכירה מרצון. זאת ועוד, הליכי המימוש אינם בבחינת סוף פסוק, ותוקפם הסופי מותנה באישור רשם ההוצאה לפועל; כמו כן, בהליך הכינוס במסגרת הוצאה לפועל שמורה לחייבים זכות הפדיון, בוודאי עד אישור המכר. וזה למעשה העיקר – אין בהחלטה על המשך הליך הכינוס משום הכרעה בשאלת מציאת האיזון בין האינטרסים של הנושה המובטח לבין פינוי החייבים מבית מגוריהם, כפי שמנסים החייבים לטעון
אכן, יש למעט בהתערבות ערכאת הערעור בהחלטות הערכאה הדיונית של בית המשפט של חדלות פירעון, אך זאת שעה שהערכאה הדיונית שקלה כדבעי את מכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין ולא פסלה חלק מהם על הסף. במקרה דנן, לא ניתן משקל מספק לאינטרסים של המערערת בבחינת התקיימות תנאי סעיף 87 לחוק, ובכלל זה לא ניתן כל משקל להליכי המימוש והפוטנציאל הטמון בהם להשאת שוויו של הנכס המשועבד. לאור האמור, הערעור התקבל הערעור להתקבל במובן זה שבוטל פסק דינו של בית משפט השלום המאשר את הצעת ההסדר וכן ההחלטות שניתנו לאחריו בקשר להסדר; נקבע, כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום לבחינת התקיימות תנאי סעיף 87 לחוק תוך מתן משקל ראוי למכלול הטענות ובתוכן להליכי המימוש בהוצאה לפועל שכבר החלו, ובית המשפט יכריע בעניין זה לפי מיטב שיקול דעתו וכחוכמתו.
רעא 3356/24 י.ח.ד יזמות בע"מ נ' יוסף קרני (ניתן ביום: 1.10.24)
Reload document 
Open in new tab