בית המשפט העליון קבע שתי אמות מידה עיקריות להפעלת שיקול הדעת של משרד הפנים להפסיק כהונת ראש רשות: (1) ככלל, אין להפסיק את כהונת ראש הרשות, בנוסף על פקיעת כהונת המועצה, אלא אם כן המשך כהונתו יסכל את התכלית להבטיח אישור תקציב לרשות; (2) רק ככל שראש הרשות נושא באחריות העיקרית לאי-אישור התקציב, על שר הפנים להורות על הפסקת כהונתו, לצד פקיעת כהונת המועצה (אחריות עיקרית משמעה שעליו מוטל עיקר האשמה לאי-אישור התקציב, להבדיל מטענה שהוא לא עשה כל שלאל ידו לאישור התקציב). במקרה הנדון, כך העליון, שר הפנים פָּקַד 'עוונות' חברי האופוזיציה על ראש המועצה. על כן נדרשת התערבות כדי למנוע פגיעה לא מוצדקת בזכות לבחור ולהיבחר.