ראשית, העדר קיומו של הסכם שכר טרחה בכתב, אינו רובץ לפתחו של עורך דין. זאת, שכן אין מדובר בעורך דין ממולח המתקשר עם אדם פרטי הדיוט לצורך ייצוגו, אלא בהתקשרות בין עורך דין לבין חברת ביטוח שלה הוא אמור לספק שירות. בנסיבות אלה, אם בכלל, הרי שהיה מקום לצפות שהנתבעת היא שתחתים את התובע על הסכם שכר טרחה, ולא להפך; שנית, אין למעשה חולק כי שכר הטרחה המקובל בתחום מושא הייצוג, ושאמור היה להיות משולם לתובע, ככל שלא היה מופסק ייצוגו בטרם קבלת הכספים, הוא בשיעור של 15% בצירוף מע"מ מהסכום שהתקבל ועל כן אין רלבנטיות לאי הסיכום של השכר בין הצדדים.