נקבע כי למרות טענותיהן לאי תשלום דמי השכירות על ידי התובע אסור היה לנתבעים לנקוט בעשיית דין עצמי על מנת לפנותו. עם זאת, התובע חויב לפצות את הנתבעים בגין אי תשלום דמי שכירות ובכלל זה גם פיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם השכירות. לעניין זה קבע בית המשפט כי אין להפחית את הפיצוי המוסכם שכן אין מקום, בנסיבות אלה, להפחתת הפיצוי המוסכם על מנת שלא לעודד ולא לאפשר מצב שבו למפר החוזה יהיה כדאי מבחינה כלכלית להפר את החוזה.
