ביה"ד הרבני הגדול: אכן מצבה של האישה לא נחשב כמחלת נפש בידי מומחי הרפואה. אולם לא זאת השאלה. השאלה היא האם מצבה הנפשי של האישה טרם הנישואין נחשב 'מום' בחברה המסוימת שבה הצדדים חיים (החרדית) ושאי גילוי מצדיק את שלילת הכתובה. התשובה לשאלה הזו הינה בחיוב. על כן, מאחר שהבעל לא ידע על "מומה" של האישה קודם לאירוסין ולנישואין, והאישה לא סיפרה לו על כך, אין מקום לחייבו בכתובה. ביה"ד הרבני הוסיף כי אין אפילו בדל של ספק שלו הייתה האישה מגלה לבעלה לעתיד, טרם ה'אירוסין' והנישואין את הדברים כהווייתם– הבחור, ולא רק הוא אלא כל בחור שכמותו, לא היה מוכן להכניס את עצמו לבית הספק ולהינשא לה.
האישה לא אמרה לפני החתונה כי בעבר סבלה מחרדת מגע ותפסיד את כתובתה