נקבע כי הסכם הגירושין הושג תוך ניצול מצבו הנפשי הקשה תולדה של פרידת הצדדים ופירוק התא המשפחתי. ביהמ"ש ביסס את קביעתו על חוות דעת רפואית שציינה כי התובע הגיב באופן חרדתי לפרידה עם סימפטומים דיכאוניים אשר השפיעו על אופן התנהגותו ופעלו כנגדו ביכולת לראות את ההשלכות העתידיות ולקבל עזרה מתאימה. עוד קבע ביהמ"ש כי לא ניתן להתעלם מהוויתורים המפליגים שנעשו על ידי התובע ושהותירו אותו חסר כל.
