הנאשם הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שתי עבירות חדירה לחומר מחשב כדי לבצע עבירה אחרת ושתי עבירות התחזות כאדם אחר במטרה להונות.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, בשלהי שנת 2022 הגיע לידי הנאשם, באמצעות אביו, מכשיר טלפון נייד של המתלונן. הנאשם ניצל את העובדה שהמכשיר לא היה מוגן בקוד נעילה ותוך שהוא מתחזה למתלונן נכנס לאפליקציית בנק לאומי והעביר מחשבונו של המתלונן סך של 400 ש"ח לחשבונו הפרטי. למחרת היום חזר הנאשם על פעולותיו, נכנס שוב ליישומון וניסה להגיש בקשה לקבלת הלוואה בסך 49,000 ש"ח מכרטיס האשראי של המתלונן, תוך דרישה להעביר את כספי ההלוואה לחשבון בנק אחר.
תסקיר מבחן שהוגש בעניינו העלה תמונה מורכבת של צעיר כבן 26, רווק, הסובל מחוסר יציבות תעסוקתית ומצוי בחובות כספיים כבדים בהוצאה לפועל. מאחר והנאשם שלל לחלוטין צורך בטיפול והערכת סיכון גבוהה להישנות עבירות דומות, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית והמליץ על עונש מוחשי ומציב גבול.
התביעה עתרה לקביעת מתחם ענישה שינוע בין 6 חודשי עבודות שירות ל-18 חודשי מאסר בפועל, וביקשה לגזור על הנאשם שבעה חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי משמעותי לנפגע העבירה. הסניגור העלה על נס את נטילת האחריות של מרשו על המעשים, את עברו הפלילי הנקי לחלוטין ואת העובדה כי בסופו של יום הנזק הכלכלי בפועל שנגרם למתלונן היה מצומצם ביותר.
השופטת ג'ויה סקפה שפירא ציינה כי מכשירי הטלפון החכמים בימינו משמשים כ"כספת ניידת" האוצרת מידע רגיש ביותר, ולכן פוטנציאל הנזק הטמון בחדירה אליהם הוא רב-ממדי ומעצים את החרדה אצל קורבנות העבירה. בנוסף, מעשיו של הנאשם דרשו מידה מסוימת של תכנון, נפרשו על פני יומיים רצופים ואף הסלימו בחומרתם, דבר המונע הגדרת המקרה כ"מעידה חד-פעמית". יחד עם זאת, המדובר בנזק הכלכלי שהסתכם ב-400 ש"ח בלבד, מאחר שהטלפון הושב לבעליו ובקשת ההלוואה הגבוהה לא אושרה בסופו של דבר. לאור בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי עבודות שירות ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל.
לצד שיקולים אלה שקל בית המשפט לזכות הנאשם את גילו הצעיר, עברו הנקי והודאתו שחסכה זמן שיפוטי, אך מנגד ניצבו לחובתו קביעות שירות המבחן לפיהן הוא אינו מכיר בפסול שבמעשיו, מסרב להשתלב בטיפול ומצוי בסיכון גבוה להישנות עבירות על רקע חובותיו הפתוחים. השופטת ציינה כי האיזון הראוי בין חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות לבין הצורך בהרתעה אישית היה מוביל לגזירת עונש מאסר בעבודות שירות בחלקו התחתון של המתחם. ברם, מאחר שהנאשם לא התייצב לראיון שנקבע לו אצל הממונה על עבודות השירות ללא סיבה מוצדקת, קבע בית המשפט כי אין מנוס אלא להורות על ריצוי העונש מאחורי סורג ובריח.
נוכח האמור לעיל נידון הנאשם ל-4 חודשי מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי, תשלום פיצוי כספי לנפגע העבירה בסך של 1,000 ש"ח וכן בקנס כספי בסך 2,000 ₪.
Reload document 
Open in new tab