בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את טענת העותרת, חברה שהתקשרה עם רמ"י בחוזה חציבה, כי מדובר במידע שעלול להקנות יתרונות מסחריים בלתי הוגנים למתחריה. נקבע כי הנתונים "הסודיים" כביכול בחוזה, תום תקופת ההרשאה ועתודת האבן, הוא מידע שאמור להיות פתוח וגלוי וזכותו של הציבור לדעת אודותיו. בית המשפט אף דחה טענה כי רמ"י לא ייחסה משקל לעובדה כי מגיש הבקשה הוא עורך דין אשר ככל הנראה פועל בשם לקוח החפץ בעילום שם. נקבע כי ככלל יש לייחס לזהות מבקשי המידע משקל נמוך ביותר שכן מדובר בהחלטה רשות ציבורית המחויבת בנורמות וחובות מוגברות של שקיפות, הגינות ושוויון.