NULL חובת כינוס הוועדה לבחירת שופטים: גבולות שיקול דעתו של שר המשפטים
חובת כינוס הוועדה לבחירת שופטים: גבולות שיקול דעתו של שר המשפטים

הרכב השופטים: עופר גרוסקופף, אלכס שטיין, גילה כנפי־שטייניץ

פסק דינו של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עוסק בשאלה עקרונית הנוגעת להיקף סמכותו וחובתו של שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לצורך איוש תקני שיפוט חסרים במערכת המשפט. העתירה הוגשה על ידי התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד שר המשפטים, הוועדה לבחירת שופטים, היועצת המשפטית לממשלה והנהלת בתי המשפט, לאחר תקופה ממושכת שבה לא כונסה הוועדה לבחירת שופטים למרות מחסור חריף בשופטים בכל ערכאות השיפוט. במרכז הדיון עמדה השאלה האם שר המשפטים רשאי להימנע מכינוס הוועדה בשל היעדר הסכמה רחבה בין חבריה לגבי המינויים, או שמא מדובר בסמכות שחובה להפעילה כאשר צורכי המערכת מחייבים זאת. בית המשפט קבע כי בנסיבות שנוצרו, שבהן המחסור בשופטים הפך למשבר מערכתי הפוגע בזכות הציבור לקבל שירות שיפוטי תקין, על השר חלה חובה משפטית לפעול במהירות הראויה לכינוס הוועדה ולאיוש התקנים החסרים בבתי המשפט המחוזיים.

רקע עובדתי: מכוח תפקידו משמש שר המשפטים גם יושב ראש הוועדה לבחירת שופטים. למרות שהוועדה היא הגוף החוקתי המוסמך לבחור שופטים לכלל הערכאות בישראל, בחר השר שלא לכנסה במשך תקופה ממושכת, בין היתר על רקע כוונות לשינוי הרכב הוועדה ולנוכח תפיסתו שלפיה מינויים לשפיטה צריכים להתבצע רק בהסכמה רחבה בין כלל חברי הוועדה. הוועדה כונסה לראשונה רק בנובמבר 2023, ולאחר מכן קיימה מספר ישיבות שבמהלכן נבחרו כ־160 שופטים ורשמים לערכאות שונות. ואולם, מדיניות השר שלפיה יועלו להצבעה רק מועמדים המוסכמים על כל חברי הוועדה הובילה לכך שבתחומים מסוימים ובערכאות מסוימות לא אוישו תקנים כלל, ובפרט בבתי המשפט בירושלים ובבית הדין הארצי לעבודה. בהמשך הלכה והחריפה הבעיה. בהיעדר הסכמה רחבה לא גובשה גם רשימת מועמדים לבית המשפט העליון, והצטברו תקני שיפוט בלתי מאוישים. מצב זה הוביל לפניות חוזרות ונשנות מצד ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט עוזי פוגלמן, ולאחר מכן מצד השופט יצחק עמית, בדרישה לכנס את הוועדה. משלא נענו פניות אלו, הוגשו עתירות קודמות לבית המשפט העליון, ובראשן בג"ץ 1711/24 ובג"ץ 3781/24, שבהן התבקש בית המשפט לחייב את השר לכנס את הוועדה לצורך מינוי נשיא ושופטים לבית המשפט העליון. במסגרת פסק הדין שניתן בספטמבר 2024 קבע בג"ץ כי על השר לכנס את הוועדה לצורך בחירת נשיא לבית המשפט העליון, אולם נמנע מלחייבו לכנס את הוועדה לצורך מינוי שופטים נוספים לבית המשפט העליון בשל מנגנון הרוב המיוחד שנקבע בחוק לבחירתם.

התמונה העובדתית שהונחה בפני בית המשפט הייתה חריגה בחומרתה. לפי הנתונים שהציגו המדינה והנהלת בתי המשפט, בעת הדיון היו כ־51 תקני שיפוט בלתי מאוישים, ובהם ארבעה תקנים בבית המשפט העליון. בנוסף צפויים היו להתפנות תקנים נוספים במהלך השנים 2025–2026, ונוספו גם עשרות תקנים חדשים מכוח תקציב המדינה. כאשר מביאים בחשבון את תופעת "התקנים המשורשרים", שלפיה קידומו של שופט לערכאה גבוהה יותר יוצר תקן פנוי בערכאה הנמוכה, התברר כי המערכת נדרשת לאייש כ־150 תקנים. משמעות הדבר הייתה שכ־15% מכלל תקני השיפוט בישראל אינם מאוישים. הפגיעה החריפה ביותר הורגשה בבתי המשפט המחוזיים בבאר שבע ובחיפה, שם שיעור התקנים הפנויים הגיע לשיעורים חריגים.

דיון משפטי: הדיון התמקד בהרחבה בפסק הדין בעניין כינוס הוועדה לבחירת שופטים, שנחשב לאבן היסוד הנורמטיבית של ההליך הנוכחי. בית המשפט סקר את חוות דעתה של השופטת יעל וילנר, שקבעה כי אומנם השר רשאי להביא בחשבון את השאיפה להסכמה רחבה בין חברי הוועדה, אך שיקול זה אינו יכול לעמוד לבדו ואינו יכול להביא לשיתוק המערכת. השופטת וילנר הדגישה כי כאשר החוק קובע מנגנון הכרעה ברוב רגיל, אין לשר סמכות מעשית להפוך את דרישת הרוב הרגיל לדרישת קונצנזוס באמצעות הימנעות מכינוס הוועדה. בית המשפט הנוכחי אימץ קביעה זו במלואה.

פסק הדין הרחיב גם בניתוח עמדתו של השופט אלכס שטיין באותו הליך. השופט שטיין קבע כי כל עוד המערכת מתפקדת באופן תקין, לשר שיקול דעת רחב באשר לעיתוי כינוס הוועדה. אולם כאשר נוצר מצב משברי המאיים לשתק את פעילות מערכת המשפט, הסמכות משנה את אופייה והופכת מסמכות רשות לסמכות חובה. בית המשפט ראה בדברים אלו עיקרון יסוד בעל חשיבות מכרעת. המחסור החריף בשופטים, העומס ההולך וגובר והפגיעה בציבור המתדיינים לימדו כי המערכת אכן הגיעה לאותה "נקודה משברית" שעליה דיבר השופט שטיין.

גם חוות דעתו של השופט גרוסקופף בעניין הקודם זכתה להתייחסות נרחבת. השופט גרוסקופף הדגיש כי תפקידו המרכזי של שר המשפטים בהפעלת סמכות הכינוס הוא לבחון האם קיים צורך מערכתי במינוי שופטים. הצורך המערכתי הוא שיקול הליבה, ואילו השאיפה להסכמה רחבה היא שיקול משני בלבד. כאשר השיקול המשני גובר על שיקול הליבה ומביא לפגיעה חמורה בתפקוד המערכת, מדובר בהפעלת סמכות שלא בהתאם לתכליתה. פסק הדין הנוכחי ראה בגישה זו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט דחה את טענת השר שלפיה פעולותיו האחרונות, פרסום מועמדים לבתי משפט לתעבורה, משפחה ונוער, וקידום חלקי של מינויים בבתי משפט השלום, מייתרות את העתירה. נקבע כי מדובר בצעדים חלקיים בלבד שאינם נותנים מענה למצוקת בתי המשפט המחוזיים, שהם הערכאה הסובלת מהמחסור החמור ביותר. בית המשפט ציין כי עד למועד הדיון כלל לא נפתח הליך סדור למינוי שופטים לבתי המשפט המחוזיים, לא פורסמו רשימות מועמדים ולא נקבעו מועדים לכינוס הוועדה בעניינם. לפיכך, מדיניות אי־הכינוס נמשכה למעשה בכל הנוגע לערכאה המחוזית.

אחת הסוגיות החשובות שנדונו הייתה ניסיונו של השר להסתמך על מינוי שופטים בפועל לבתי המשפט המחוזיים במקום לקדם מינויים קבועים באמצעות הוועדה. בית המשפט דחה גישה זו וקבע כי מינוי בפועל הוא מנגנון זמני וחריג, שנועד להתמודד עם צרכים נקודתיים ואינו יכול להחליף את המנגנון החוקתי הרגיל למינוי שופטים. בהקשר זה הפנה בית המשפט לפסיקה שעסקה במינויים זמניים בשירות הציבורי, ובהם בג"ץ לביא ובג"ץ התנועה למען איכות השלטון משנת 2009. מהפסיקה עולה כי שימוש במינוי זמני במקום מינוי קבוע עשוי להיות מוצדק רק בנסיבות חריגות ומוגבלות, אך אינו יכול לשמש דרך לעקוף את מנגנון המינוי הקבוע בדין.

בסיכומו של דבר קיבל בג"ץ את העתירה באופן חלקי. נקבע כי שר המשפטים מחויב לנקוט ללא דיחוי בצעדים הדרושים לכינוס הוועדה לבחירת שופטים לצורך איוש התקנים החסרים בבתי המשפט המחוזיים. בית המשפט הורה לפרסם בתוך שבעה ימים את רשימות המועמדים לבתי המשפט המחוזיים, תוך מתן קדימות מיוחדת למחוזות באר שבע וחיפה, ולאחר חלוף תקופת הפרסום הקבועה בדין לכנס את הוועדה בהקדם האפשרי לצורך ביצוע המינויים. בכך הבהיר בג"ץ כי שיקול הדעת הנתון לשר המשפטים אינו כולל אפשרות להשבית את מנגנון המינויים מקום שבו הדבר מוביל לפגיעה קשה בתפקודה של הרשות השופטת ובזכות הציבור לקבל משפט בזמן סביר. פסק הדין מהווה נדבך נוסף בפסיקה החוקתית והמינהלית העוסקת במעמדה של הרשות השופטת ובחובתה של הרשות המבצעת להבטיח את תפקודה התקין, והוא מחזק את העיקרון שלפיו סמכות שלטונית שנועדה לשרת צורך ציבורי חיוני עשויה להפוך, בנסיבות של משבר מערכתי, לחובה משפטית אכיפה.

 

בג"ץ 79117-07-25 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' שר המשפטים, הוועדה לבחירת שופטים ואח'  (ניתן ביום: 31.5.26)

 

 

להורדת הקובץ לחץ כאן 2026-06-09T11:48:34+03:00
עבור למעלה