שם השופט/ת: רונית גורביץ
תביעה העוסקת בתחרות בין זכויות – הצהרה על זכות האישה למחצית זכויות במקרקעין, שנקבע שייעודם אינו למגורים, הרשומים ע"ש בעלה מכוח הלכת השיתוף אל מול זכות משכון רשומה של הבנק. התביעה התקבלה באופן חלקי, נקבע כי מחצית מזכויות המקרקעין שייכות לתובעת ואולם, אלה כפופות למשכון שהטיל הבנק, וזכותו של הבנק גוברת על זכותה של התובעת, באופן שהוא זכאי לפרוע את חובו ממלוא הזכויות במקרקעין.
רקע עובדתי: תביעה העוסקת בתחרות בין זכויות – הצהרה על זכות האישה (התובעת) למחצית זכויות במקרקעין הרשומים ע"ש בעלה מכוח הלכת השיתוף אל מול זכות משכון רשומה של הבנק. המקרקעין אינם משמשים למגורים (מגרש ריק).
דיון משפטי: ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את התביעה באופן חלקי. בני הזוג נישאו ב- 1990, ועל כן המשטר הרכושי החל בעניינם הוא המשטר הקבוע בחוק יחסי ממון הקובע מנגנון של שיתוף דחוי כאשר איזון המשאבים מבוצע במועד פקיעת הנישואין. לנוכח השיתוף הדחוי נראה לכאורה כי זכויות של צדדים שלישיים לרבות נושים, שנרכשו במהלך הנישואים אמורות לגבור על זכויותיהם של בני הזוג, זכויות שמתגבשות רק בעת גירושים או במועד מפקיע אחר לפי סעיף 5 א לחוק יחסי ממון. בענייננו, לא הוצגה כל ראייה לכך שהנישואין של בני הזוג פקעו, ואף לפי טענת התובעת חיי הזוגיות שלהם עלו על שרטון רק בחודש 2/2021 קרי חמש שנים לאחר שהבנק רכש את זכויותיו מכוח המשכון. בנסיבות אלה, אין לתובעת עילת תביעה מכוח חוק יחסי ממון, ובתחרות בין זכותו הקניינית של הבנק שנתגבשה בשנת 2016 ונרשמה כדין לבין זכותה של התובעת אשר טרם התגבשה, שכן הנישואין טרם פקעו ואף לא עלו על שרטון קודם לחודש 2/21, זכותו של הבנק גוברת.
ואולם, בכך לא סגי. שכן בפועל הפסיקה קבעה כי גם אם על פי חוק יחסי ממון הסדר איזון משאבים חל רק לאחר פקיעת הנישואים, וגם אם סעיף 4 לחוק יחסי מממון קובע כי הנישואים כשלעצמם אין מעניקים לבני הזוג זכויות זה בנכסי זה, בכל הנוגע לדירת מגורים ניתן להסיק שיתוף ספציפי של הצדדים כבר במהלך הנשואים מכוח הדין הכללי, וניתן להסיקו גם כאשר מדובר בדירת מגורים הרשומה על שמו של אחד מהצדדים בלבד. על רקע פסיקה זו, מתעוררת השאלה במקרה זה כיצד ליישם את דיני העסקאות הנוגדות (סעיף 9 לחוק המקרקעין) כאשר מדובר בטענה לשיתוף מכוח הדין הכללי.
על פי סעיף 9 לחוק המקרקעין : בן זוג שני הוא בעל העסקה הראשונה, וזכותו עדיפה, אלא אם הנושה פעל בתום לב ובתמורה והעסקה נרשמה לטובתו בעודו בתום לב. אשר על כן, זכויות בן הזוג שאינו רשום מוגנות מול בעל התחייבות אחרת בהתאם לכללי העסקאות הנוגדות
הפסיקה קבעה כי הן לגבי בני זוג שחזקת השיתוף חלה עליהם והן לגבי בני זוג שכפופים לחוק יחסי ממון, חלה הבחנה בין דירת המגורים המשפחתית שעליה חל הסדר שיתוף מיידי תוך העדפת בן הזוג, לבין פעילות עסקית, נכסי מקרקעין להשקעה ולהשכרה שנרשמו על שם אחד מבני הזוג, שעליהם חל הסדר שיתוף דחוי תוך העדפת הנושה. עוד נקבע בפסיקה כי בתחרות בין זכות בן זוג מכוח חזקת השיתוף ובין זכות צד שלישי, המועד הרלוונטי לבחינת קיומו של "מועד קריטי" הוא מועד היווצרות הזכות של הצד השלישי.
במקרה דנא מדובר במקרקעין שנרכשו ב-2009, ע"י הבעל בלבד, כמגרש פנוי שאינו משמש למגורים ןלא הוכחה טענת התובעת בדבר ייעודם למגורי המשפחה. כ"כ, לא נרשמה על המקרקעין כל הערת אזהרה היכולה להעיד על זכויותיה של התובעת בהם, עובדה השוללת את תום ליבה; מאחר שאין מדובר בדירת מגורים הרי שהמועד בו מתגבש השיתוף בזכויות בגין המקרקעין הינו "מועד קריטי" כלשהו, כגון משבר חמור בחיי הנישואין או אירוע כלכלי חריג. חתימת הבעל על שעבוד המקרקעין בשנת 2016 נעשתה בטרם התרחש "מועד קריטי" כלשהו בחיי בני הזוג (כאמור לטענת התובעת חיי הנישואין התנהלו כרגיל עד לחודש 2/21) ועל כן הוא קודם לזכותה של התובעת בהם מכוח חזקת השיתוף.
נדחתה טענת התובעת להעדר תום לב מצד הבנק בכך שהסתמך על הרישום בטאבו, לא ערך בירור ובדיקה יסודית באשר לזכויות בת הזוג במקרקעין ולא החתים את התובעת על מסמכי המשכון ולא יידע אותה על כך. בפסיקה נקבע כי פעולה של אחד מבני הזוג מול צד שלישי בתום-לב מחייבת אף את בן הזוג השני, וזאת מכוח חזקת השיתוף המושתת על הנחה בדבר יחסי הרמוניה וחלוקת תפקידים בין בני הזוג. התובעת העידה כי בעלה פרנס את המשפחה מעסק שבבעלותו וכי סמכה על בעלה ואפשרה לו לבצע כל פעולה לפי שקול דעתו. מכאן שפעולות שביצע הבעל במקרקעין לרבות שעבודו לטובת הבנק, נעשו גם עבור התובעת ובשמה ומחייבות גם אותה. בהתגבש השיתוף מכוחו של הסכם השיתוף, עוברות הזכויות והחובות לבן הזוג האחר.
הפסיקה מציגה עמדה חד משמעית לגבי דרישת נושה להשתתפות בחובות שמקורם בנכס שבו תבע בן הזוג שותפות, ולפיה זכותו של בן הזוג בנכס כפופה לחובות הקשורים בו. דהיינו, גם אם התקבלה תביעת האישה להכרה במחצית זכויותיה במקרקעין במערכת היחסים מול הבעל, בכל זאת יהיו זכויותיה כפופות לחובות הרובצים על המקרקעין מכוח חזקת השיתוף בחובות. לפיכך זכותו של הבנק לגבות את החוב המובטח במשכון ממלוא המקרקעין.
לעניין ייעוד המקרקעין, אושר כי אלה לא שמשו למגורים; לאור טיבם של המקרקעין וייעודם, הבנק לא היה צריך לקבל את הסכמת בת הזוג כתנאי לתקפות עסקת המשכון ככל שהיא נוגעת לחלקה. באשר לידיעת התובעת על הליכי המימוש שנקט הבנק– לטענת התובעת הם נפרדו בחודש 2/21, כשנה וחצי לאחר תחילת הליכי מימוש בתיק ההוצל"פ, כאשר במהלך תקופה זו הומצאו לביתם המשותף מסמכים, הודעות והחלטות מתיק ההוצל"פ לרבות ע"י הבנק.
עוד תמוה כי טענות התובעת בתביעתה הועלו לראשונה רק בחלוף כשנה וחצי לאחר שהבנק נקט בהליכים למימוש המשכון, לאחר שמאמציהם של הבעל ובני משפחתו למנוע את מימוש המשכון לא צלחו. אשר על כן, גם מטעמי שיהוי שחל בהגשת התביעה, שהינה בבחינת ניסיון אחרון לסכל את הליכי המימוש, נקבע כי זכויות הבנק גוברות על זכויותיה של התובעת.
לאור האמור, נקבע כי מחצית מזכויות המקרקעין שייכות לתובעת ואולם אלה כפופות למשכון שהטיל הבנק, וזכותו של הבנק גוברת על זכותה של התובעת, באופן שהוא זכאי לפרוע את חובו ממלוא הזכויות במקרקעין. התובעת חוייבה בהוצאות בסך 15,000 ₪.
תמש 8085-03-22 ש. מ נ' ע.מ (ניתן ביום: 17.11.25)
Reload document 
Open in new tab