שם השופט/ת: סגלית אופק
ביהמ"ש קבע כי הסתלקות הנתבעת מעיזבון סבתא המנוחה נעשה עקב פגם ברצון של טעות/ הטעיה כתוצאה ממצג חלקי/לא נכון שהוצג לה ע"י התובעים– אחי אביה ז"ל. לפיכך יש ליתן צו ירושה לפיו התובעים הם יורשיה על פי דין של המנוחה והנתבעת היא יורשת של המנוחה מכח עקרון הייצוג [סעיף 14(א) לחוק] וחלקו של כל אחד שליש.
רקע עובדתי: תובענה למתן צו ירושה שהגישו שניים מתוך שלושת ילדי המנוחה לפיו התובעים הם יורשיה על פי דין, בחלקים שווים. ושני התנגדויות לו, האחד שהגישה מי שהיתה בת זוגו של הבן השלישי (ש') שנפטר ב-2015, כשנה טרם פטירת המנוחה, במסגרתה טענה הנתבעת, כי התובעים זכאים לשליש בלבד מעיזבון המנוחה כיוון שהנתבעת – יורשת המנוח ש' עפ"י צוואתו, נכנסת בנעלי המנוח, יורשת תחתיו את חלקו בעזבון המנוחה. ההליך השני הוגש ע"י ביתו של ש. ש נפטר בהיותו גרוש לכאורה ללא ילדים. ביתו נולדה באלג'יר, לאחר הגירושין. ב-2021 ניתן פס"ד המכיר באבהותו עליה. ב-2018 חתמה הנתבעת על תצהיר הסתלקות מעיזבון המנוחה לטובת התובעים; במסגרת התנגדותה לצו הירושה עתרה הנתבעת לביטול תצהיר ההסתלקות הנ"ל בטענה לטעות ו/או הטעייה ו/או מחמת עושק. וכי תצהיר התובעים שהוגש לרשם לענייני ירושה בשנת 2017 נעשה כשהתובעים יודעים כי הם "מעלימים" את ש'.
דיון משפטי: ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את טענת התובעים כי עצם העובדה שהנתבעת לא הגישה תביעה לביטול תצהיר ההסתלקות בהליך נפרד (כתובענה אזרחית) אלא עשתה זאת במסגרת של התנגדות לצו ירושה מצדיקה דחיית ההתנגדות כמו גם טענות פרוצדורליות/הרחבת חזית שהעלו התובעים.
לגופו של עניין, האם ניתן לבטל את הסתלקות הנתבעת מעיזבון המנוחה עקב פגם ברצון (טעות/ הטעיה/ עושק)? ככל שהתשובה חיובית – יש ליתן צו ירושה לפיו התובעים הם יורשיה על פי דין של המנוחה והנתבעת היא יורשת של המנוחה מכח עקרון הייצוג [סעיף 14(א) לחוק] וחלקו של כל אחד שליש; ככל שהתשובה שלילית – רואים את הנתבעת שהסתלקה מחלקה בעיזבון הסתלקות כללית ובשלמות כאילו לא הייתה יורשת מלכתחילה [סעיף 6(ב) לחוק], כאשר על הסתלקותה חל סעיף 15 לחוק לפיו "חלקו מתווסף לשאר היורשים על פי חלקיהם". היינו, התובעים בלבד יורשים את עיזבון המנוחה, וחלקו של כל אחד מחצית.
הסתלקות מעיזבון היא פעולה חד צדדית, ולמרות שאינה חוזה חלות עליה הוראות חוק החוזים זאת מכח סעיף 61(ב) לחוק; באשר לאפשרות יורש לחזור בו מהסתלקותו נמצאו בפסיקה עמדות שונות. ברם אף לפי העמדה שלפיה לא ניתן לחזור מהסתלקות, אין מחלוקת כי אם נפל פגם בהסכמת המסתלק על פי אחת מעילות הביטול על פי הדין המהותי כגון עושק, טעות או הטעיה, אליבא דכולי עלמא ניתן לחזור מההסתלקות. במקרה דנא ביהמ"ש מוצא להורות על ביטול תצהיר ההסתלקות משהוכחו כל יסודות הטעות וההטעייה.
ביהמ"ש שוכנע כי טרם חתימת הנתבעת על תצהיר ההסתלקות היא לא קיבלה ייעוץ משפטי מטעמה ולא הוסברו לנתבעת כל ההסברים הנדרשים והוכח קיומו של הקשר הסיבתי הכפול בין ההתקשרות לטעות ובין הטעות להטעיה. בהקשר זה צוין בין היתר כי הפסיקה קובעת כי מקום שקיימים יחסי אמון מיוחדים בין הצדדים, שם גם קיימת חובת גילוי מיוחדת, חובה מקיפה ועמוקה במיוחד. במקרה זה, הנתבעת הייתה יכולה לסבור כי הדודים שפנו אליה יספקו בידיה את מלוא המידע, בין בעצמם ובין באמצעות באת כוחם, והיא תוכל להסתמך על דבריהם. אך ספק רב אם הובהרו לה זכויותיה בעזבון סבתא כדבעי ונראה כי ההסברים שניתנו לנבעת היו חלקיים ולא מותאמים לרמת הבנתה. ביהמ"ש שוכנע כי התיאור העובדתי והמשפטי שסיפקו לנתבעת נועד לייצר אצל הנתבעת רושם כי יידרשו הליכים קשים וממושכים, ממש "מאבק", כדי שניתן יהיה ליהנות מהעיזבון בסופו של יום. וכי בנסיבות שהוצגו הייתה הנתבעת "נוחה" להטעיה. וביתר שאת בהתחשב במצבה האישי והמשפחתי. אשה צעירה, מתגוררת בחו"ל, לא שולטת בשפה העברית, מטופלת בילדים רכים, נמצאת בעיצומו של הליך התאזרחות בארה"ב, חסרה באמצעים כלכליים. ואכן, הנתונים הנ"ל שנמצאו בידיעת התובעים עמדו בבסיס הויתור מצד הנתבעת; הטעייה נוספת קשורה בעצם הצגת זכויותיה של הנתבעת;. זכותה של הנתבעת לרשת את חלקו של אביה בעיזבון המנוחה נובע מעקרון הייצוג או עקרון החליפות שבסעיף 14 לחוק הירושה היא זכות מוחלטת. במקרה זה, התובעים אכן הציעו לנתבעת לעבור בדיקת רקמות אך עניין בירור האבהות הוצג לנתבעת באופן שנועד לרפות את ידה. על רקע זה הגיע לעולם תצהיר ההסתלקות; בנוסף, אין חולק כי הנתבעת אינה קוראת עברית חתמה על תצהיר הסתלקות שנכתב בשפה העברית. נמצא כי קיים פער בין התרגום לאנגלית שניתן לנתבעת, הכולל ויתור מסוייג לבין התצהיר בעברית עליו חתמה העוסק בויתור על זכות "ככל שקיימת לי" בעיזבונו של ש'. לא מן הנמנע, כי תרגום מדויק של התצהיר בשפה העברית היה מעורר אצל הנתבעת סימני אזהרה מחשידים, מניא אותה מלחתום על המסמך כפי שהוא, ומניע אותה לפעול לקבל ייעוץ משפטי שלה. משהתקיימו כל יסודות הטעות וההטעייה קמה לנתבעת עילה לביטול תצהיר ההסתלקות.
די באמור לעיל כדי לקבל את העתירה להורות על ביטול תצהיר ההסתלקות. ביהמ"ש מוצא להתייחס בתמצית לטענות נוספות ולדחותן. בין היתר נדחתה טענת הנתבעת שהתצהיר התומך בבקשה לצו ירושה הוא שקר מהטעם שהתובעים "העלימו" את הנתבעת. קבלת התנהלות פלילית כזו נוגדת את תקנת הציבור ולו רק לשם כך יש לבטל את תצהיר ההסתלקות; במקרה זה, נצמדו התובעים למרשם האוכלוסין ממנו נעדר קיומה של הנתבעת. ביהמ"ש סבור כי התנהלות התובע 1 אכן היתה לא ראויה ולו מהטעם שהתובע 1 בעצמו סבור שיש לנתבעת חלק בעזבון המנוחה פעל לכאורה להעביר אליה מסר בעניין זה. אולם התנהלות זו כשלעמה לא מצדיקה את ביטול תצהיר ההסתלקות. לעומת זאת, יש בהתנהלות זו כדי ללמד על עמדתם הפרלימינארית של התובעים כלפי זכויותיה של הנתבעת; כן נדחתה טענת העושק. הנתבעת העידה כי חתמה על תצהיר ההסתלקות והדבר נעשה במודעותה ומתוך רצונה המלא, אלא שמהמארג הראייתי שהונח מתברר כי הנתבעת הייתה נתונה למצוקה כלכלית וכן מצוקה הנובעת מסיבות פרוצדוראליות הקשורות בהסדרת מעמדה בארה"ב. עם זאת, מדובר בקושי ארעי או חולף, וממילא לא הובאה ראשית ראיה על ניסיון להתמודד עם הקושי הפרוצדוראלי שלא צלח. לכן, אין לקבל טענת הנתבעת לעושק מאחר ולא מתקיימים כל התנאים לקיום העילה.
לפיכך, ביהמ"ש מורה על ביטול תצהיר ההסתלקות. ניתן צו ירושה לפיו יורשי המנוחה הם התובעים והנתבעת, בחלקים שווים ביניהם. התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.
תע 70814-11-19 י.ג נ' ש.ס.מ (ניתן ביום: 16.11.25)
Reload document 
Open in new tab