בפני בית המשפט בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, שכתב האישום ייחס לו, יחד עם קטין אחר, ביצוע עבירות של ניסיון גניבת רכב, היזק במזיד, החזקת כלי פריצה, הכשלת שוטר ושהייה שלא כדין בישראל.
ב"כ הנאשם טען בשני מישורים: ראייתי וטענת אפלייה. במישור הראייתי נטען כי אין די ראיות כדי לסבך את הנאשם בניסיון גניבת הרכב, שכן כלי הפריצה נתפסו על הקטין ועל הנאשם נתפס רק פטיש לניפוץ שמשות, שלדבריו הרים לאחר שנפל לקטין. עוד נטען כי אין ראיות פורנזיות כגון טביעת אצבע או DNA, או סרטון המתעד את העבירה ברכב. לגבי הסלולרי נטען כי הטלפון לא שייך לו אלא ניתן לו כחלופי, ואינו יודע מי שלח לו את התכתובות המפלילות. במישור השני נטען כי הקטין המעורב שוחרר בערבויות ואילו נגד הנאשם הבגיר הוגש כתב אישום לצד בקשת מעצר. כמו כן, העלה הסניגור טענת פגם הנוגעת לאי העברת תמלולי החקירה לידי ההגנה בתוך פרק זמן סביר.
השופט בנימין הירשל דורון קבע כי נוכח - עדות המתלונן שראה את השניים ליד רכבו בורחים לאחר קבלת התרעה, תפיסת הנאשם והקטין מסתתרים יחדיו מאחורי שיח סמוך לזירה, תפיסת פטיש ניפוץ חלונות על גופו של הנאשם כאשר חלון הרכב נופץ וכן תכתובות סלולריות מפלילות שהתקבלו במכשיר שנתפס עליו סמוך למועד העבירה - קיימת תשתית ראייתית מספקת להוכחת העבירות בכתב האישום. בנוסף נקבע כי גם אם קיים קושי ראייתי מסוים בעבירת ניסיון גניבת הרכב, התשתית הנוגעת לעבירות של החזקת כלי פריצה ושהייה שלא כדין די בה כדי לבסס עילת מעצר הנשענת על מסוכנות.
באשר לטענת ההגנה בדבר אפליה קבע השופט כי היחס השונה שבין הנאשם לקטין, צריך לשמש כשיקול מִקֵּל בעניינו של הנאשם. לעניין מחדל התמלולים בחן השופט את המקרה לאור פרק הזמן שעבר (כחמישה שבועות) ואת רלוונטיות התמלולים, וציין כי קיימת חשיבות לתמלול דברי הנאשם שבהם מסר כי הבחין בקטין שובר את החלון וכן הסברים בנוגע לסלולרי שנתפס.
לסיכום מצא השופט כי קיימת תשתית ראייתית מספקת ועילות מעצר כנגד הנאשם (חשש להימלטות ומסוכנות). יחד עם זאת נקבע כי העובדה שהקטין המעורב שוחרר, בשילוב עם נסיבותיו של הנאשם (צעיר יליד 2004 שנעדר הרשעות קודמות), מאפשרת לבית המשפט לבחון אפשרות של שחרורו בערבויות. לפיכך, הורה השופט על המשך הדיון לצורך בחינת חלופת מעצר.
Reload document 
Open in new tab