התובע, העוסק במתן שירותי שכר וטיפול בעובדים זרים, הגיש תביעת לשון הרע לא כנגד העובד הזר אשר בתצהירו נכללו האמרות (למשל שהתובע אינו ירא מהחוק ומבתי המשפט), אלא כנגד בא כוחו, אשר לטענת התובע הוא זה אשר אמר לעובד את האמירות שנכללו בתצהיר. בית משפט השלום דחה את התביעה בקובעו, בין היתר, כי האמירות נמצאות בלב ליבה של החסינות מכוח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, והוסיף כי אין זה ראוי שהחשש בפני תביעת לשון הרע של הצד שכנגד, תמנע מעורך הדין לשוחח באופן חופשי ופתוח עם הלקוח שלו, לרבות האפשרות להביע את עמדתו וידיעותיו ביחס לצד שכנגד.
תבע עו"ד של עובד זר עקב דיבה לכאורה בתצהיר שהגיש העובד; ביהמ"ש דחה את התביעה וחייב את התובע בהוצאות בסך 23,500 ש"ח