שם השופט/ת: אלעד שביון
נציגי ציבור: משה בן דוד (עובדים), אייל רחלי (מעסיקים)
תביעה עיקרית מצד מעסיק כנגד עובד שעניינה טענות בדבר הפרות של חובות אמון, תום לב, הגינות ונאמנות וכן טענות לגזל סודות מסחריים ועשיית עושר, בגין אירועים שאירעו בסמוך לסיום ההעסקה של אותו עובד. ומנגד, תביעה שכנגד שהגיש העובד שעניינה תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין כל תקופת ההעסקה.
רקע עובדתי: התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה כספית. המחלוקת בין הצדדים עניינה בטענות החברה כלפי הנתבעים שעיקרן גזל סוד מסחרי, הפרת חובת אמון, נאמנות, הגינות ותום לב מצד חנן כעובד בכיר בחברה, וכן טענותיה בדבר עשיית עושר ולא במשפט והסעדים הנתבעים מכוח האמור. כן חלוקים הצדדים ביחס לטענת החברה בדבר הפרת חוק איסור לשון הרע; התביעה בדבר "גרם הפרת חוזה"; התביעה למתן צו בדבר השבת כספי הפיצויים הצבורים בחברת "כלל" לזכות חנן לידי החברה; וחיוב העובד בתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי השבת רכוש החברה. הנתבע הגיש תביעה שכנגד שעניינה בשאלה: האם הנתבע זכאי לתשלום זכויות סוציאליות הנובעות מתקופת ההעסקה בתובעת וסיומה כאמור בתביעה שכנגד.
דיון משפטי: בית הדין האזורי לעבודה פסק שדין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד אף היא להתקבל בחלקה. קיים השתק עילה ולמצער השתק פלוגתא ביחס למרבית טענות החברה בנוגע לאמור וזאת נוכח הקביעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין דן בית המשפט המחוזי, בין השאר, בשאלה האם רשימת תפוצה של אנשי קשר, תבניות הדפסת שילוט, והצעות מחיר ספציפיות היוו "סוד מסחרי". בחלק מפסק הדין ההתייחסות הייתה בהקשר של "עוולת גניבת עין" ובחלק בהקשר של "עוולת גזל סוד מסחרי", ועל כן, מתקיים השתק עילה ולמצער השתק פלוגתא. רשימת התפוצה של אנשי הקשר אינה בגדר "סוד מסחרי" ובעניין זה חל השתק עילה ולמצער השתק פלוגתא. עם זאת, השימוש ברשימת התפוצה מהווה הפרה של חובת האמון, הנאמנות ותום הלב של הנתבע כלפי החברה. נוכח הקביעות החלוטות של בית המשפט המחוזי, כי לא נעשה שימוש שלא כדין בהצעות המחיר - קביעות המהוות השתק עילה ולמצער השתק פלוגתא, אין מקום להתערב בכך. העתקת הקטלוג מהווה הפרת חובות אמון, תום לב והגינות של חנן כעובד של החברה ועניין זה יילקח בחשבון בעת קביעת הפיצוי בגין הפרת חובת האמון וההגינות של חנן כעובד כלפי המעסיקה שלו. ביחס ל"נתונים בדבר חישובים של פלדה", בנסיבות המקרה דנן לא הוכח כי ננקטו אמצעים סבירים לשמירה על סודיות המידע, ועל כן יש להורות כי גם מטעם זה אין מדובר ב"סוד מסחרי" או גזל שלו. מה גם שלא הוכח כי נעשה במידע זה שימוש שלא כדין. עם זאת, בהמשך לקיחת המידע שכפי הנראה חסכה לחנן זמן משקיבל זאת "מן המוכן" והותיר את החברה ללא מידע זה ואילץ אותה לבנות מסד נתונים זה מחדש, עולה כדי הפרת חובת האמון שלו כעובד החברה. התביעה לפיצוי בגין גזל סודות מסחריים, נדחית. בית המשפט המחוזי קבע כי חנן לקח עמו את רשימת הלקוחות וכן "הצעות מחיר" כמו גם את קטלוג "תבניות הדפסת השילוט" שהיו על גבי המחשב שלו (וכן בטלפון) שנטל עמו עת עזב את החברה. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי רשימת התפוצה של אנשי הקשר אינה בגדר "סוד מסחרי" ובהליך כאן נמצא כי "תבניות הדפסת השילוט", נתוני חישוב פלדה, תווי תקן ואישורי מכון התקנים כמו גם מחירונים, אינם מהווים "סוד מסחרי" הראוי להגנה. בכל הנוגע ל"הצעות המחיר הספציפיות" – הגם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי כי הן בהגדרה סוד מסחרי הראוי להגנה, במקרה דנן לא הוכח כי הנתבעים עשו בהן שימוש שלא כדין, ועל כן נקבע כי אין מדובר ב"גזל סוד מסחרי".
במקרה דנן, חנן הפר את חובות האמון, הנאמנות, ההגינות ותום הלב שהוא חב כלפי החברה, המעסיקה שלו בתקופה הרלבנטית, ועל כן עליו לפצות אותה בגין כך. עלה בידי החברה להרים את הנטל ולהוכיח התנהלות פסולה של חנן בחוסר תום לב של ממש בעצם הקמת החברה המתחרה במהלך תקופת ההעסקה שלו בחברה וביצוע פעולות מאחורי גבה של החברה, כל זאת בזמן שהוא משמש בתפקיד הבכיר ביותר בחברה – מנכ"ל שלה ונהנה מאמון החברה הן בשל המעמד שלו וגם בשל היותו בן משפחה. בכלל מעשיו המפרים ניתן למנות את הניסיון לשדל עובדים לעבור לעבוד בחברה המתחרה, בכלל זה הניסיון שצלח לגרום לסוכנת המכירות – אלונה, לעזוב ולעבוד בעסק שלו (ובכך לפגוע בפעילות המכירות של החברה), וכן ניסיון לגזול לקוחות של החברה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא הייתה מניעה כי חנן יעשה שימוש במתחם, בכתובת הדוא"ל וכן בטלפון שהיו בבעלותו, אך זאת בלבד שיעשה בהם שימוש בתום לב. אלא שכאמור הוכח כי חנן השתמש בהם תוך כדי שעבד בחברה על מנת להקים את העסק בבעלותו ולאחר שעזב לקח עמו את המידע העסקי שהיה בהם. זאת ועוד, הוכח כי בימים שקדמו לסיום ההעסקה שלו חדל להשקיע את זמנו, מרצו ומשאביו לטובת החברה, ולא התייצב לפגישות והתנה את החפיפה בתנאים שאינם ממין העניין. לא זו אף זו, חנן איים לעשות שימוש פסול במידע שהוקנה לו במסגרת תפקידו הבכיר ואף פנה לצד שלישי עמו היו לחברה הליכים משפטיים מתוך כוונה לפגוע בה ובאינטרסים שלה, עקב סיום ההעסקה שלו. דבר המהווה אף הוא התנהלות שלא בתום לב של עובד בכיר בחברה. משכך התביעה לפיצוי בגין הפרת חובת הנאמנות, חובת תום הלב וההגינות של חנן, מתקבלת. לא הוכח כי הנתבעים התעשרו שלא כדין ועל כן החברה אינה זכאית לפיצוי ממוני.הוכח כי חנן הפר את חובות האמון והנאמנות כלפי החברה משפעל להקמת החברה בזמן שהיה עובד שלה ואף פנה ללקוחות שלה כשהוא לא מציין כי מדובר בחברה המתחרה (כמו במקרה של א. בריזדה) או שהוא השיג לקוחות בזמן שהיה אמור להשקיע את מלוא מרצו וזמנו עבור המעסיקה שלו (כמו במקרה של "קשת טעמים"). עם זאת, נוכח קביעות בית המשפט המחוזי כי לא הוכח כי חנן הצליח לגזול לקוחות של החברה והתעשר שלא כדין, הרי שהחברה מושתקת ומנועה מלטעון אחרת. ומכל מקום, לא הוכח גם בתיק הזה כי חנן גזל ממנה לקוחות או התעשר שלא כדין ועל כן אין מקום לפסוק פיצוי בגין האמור (וממילא מסקנות אלו חלות גם על הנתבעת). התביעה לפיצוי בגין הפרות של חוק איסור לשון הרע – דינה, להידחות. מקום שבו הפרת החוזה לא הוכחה, לא ניתן לדבר על עוולה של גרם הפרת חוזה. מעשיו של חנן כמפורט בהרחבה לרבות אלה מול הלקוחות א. בריזדה ו"קשת טעמים", כמו גם שידול עובדים לעזוב ונטילת מידע עסקי לצורך הקמת עסק מתחרה, תוך כדי עבודתו בחברה ובזמן שהוא מדווח כ"חולה", הם חמורים. מעשים אלו, שעניינם בהפרה חמורה של חובת האמון, ההגינות ותום הלב, על ידי עובד כל שכן עובד בתפקיד הבכיר ביותר בחברה, הוכרו ככאלה המצדיקים שלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים. לפיכך, על פניו יש בסיס לבקשתה של החברה לסעד הצהרתי מסוג זה. עם זאת, בהתחשב בכך שלא הוכח כי חנן "גזל סודות מסחריים" לפי חוק עוולות מסחריות ולא הוכח כי התעשר עקב האמור שלא כדין, ובהתחשב בכך שהוא עבד בחברה קרוב לעשר שנים ותרם לקידום העסק ופיתוח שלו. על כן, הסעד ההולם בנסיבות העניין אינו מתן צו לקופה השולל באופן מוחלט וגורף את זכאותו של חנן לפיצויי פיטורים, אלא הפחתה חלקית שלהם, באופן שבו חנן יהיה זכאי לכספים שהופרשו לחברת "כלל" (בלבד) ובמקביל, תידחה התביעה שכנגד של חנן לתשלום מלוא פיצויי הפיטורים. באשר לתביעה שכנגד, דין התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין מה שחנן מכנה "עמלות" או "בונוסים", להידחות. התביעה בדבר תחולת צו ההרחבה בענף הבניה על חנן – נדחית. חנן לא הוכיח כי הוא היה במעמד של "עובד" או "מנהל עבודה" כהגדרתם בצו ההרחבה, מאחר שתפקידו היה ניהולי בעיקרו, ונעשה בחלק לא מבוטל של הזמן במסגרת המשרד. בהתאם לפסיקה, סעיף 4 לחוק ההתיישנות חל כאשר מדובר בכתב תביעה שכנגד המוגש בד בבד עם כתב ההגנה בתביעה העיקרית במסגרת אותו הליך, וכאשר התביעה והתביעה שכנגד "נושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות". במקרה דנן, זולת התביעה העיקרית לשלילת פיצויי הפיטורים והתביעה שכנגד לתשלום פיצויי הפיטורים, אין מדובר בעילות תביעה ש"נושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות". התביעה העיקרית עניינה כאמור טענות בדבר הפרות של חובות אמון, תום לב, הגינות ונאמנות וכן טענות לגזל סודות מסחריים ועשיית עושר (וכן טענות נוספות), בגין אירועים שאירעו בסמוך לסיום ההעסקה של חנן, החל מיום 26.4.2017 ואילך. מנגד, התביעה שכנגד עניינה תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין כל תקופת ההעסקה של חנן.
מחובת החברה היה לערוך פנקס חופשה שנתית בהתאם לסעיף 26 לחוק חופשה שנתית ותקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), וכן דיווח נוכחות בהתאם להוראת סעיף 25(א) לחוק שעות ומנוחה. בהיעדר רישום כאמור אין לקבל את טענת החברה כי חנן ניצל מאות ימי חופשה, שלא תועדו, אותם יש להחסיר ממכסת ימי החופשה שנצברו לו. רישום כאמור לא קיים אף בתלושי השכר בתקופה הרלבנטית והחברה אף לא הפנתה את בית הדין לחודשים בהם, לטענתה, חנן ניצל ימי חופשה.
סעש 18874-07-17 פי.אם.אס טכנולוגיות אילת בע"מ נגד חנן חנניה פילו (ניתן ביום: 20.8.24)
Reload document 
Open in new tab