הנתבעת בתיק העיקרי טענה כי התובע לא שירת בקרבי וכי היה בכלא חלקים נרחבים משירותו ואילו התובע בתיק העיקרי (הנתבע בתיק שכנגד) יצא כנגד עמדותיה הפוליטיות של הנתבעת וייחס לה פגיעה ובגידה במדינה. בימ"ש השלום ציין כי אכן, התכנית האח הגדול מוכרת בציבור כתכנית בעלת סגנון המבקש להביא לציבור מגוון עמדות והשקפות ולעיתים קרובות מושמעות בה עמדות קיצוניות אולם "גם תכנית בעלת אופי כזה אינה פרוצה לכל רוח ולכל ביטוי, וגם לגביה ישנם קווים אדומים שאותם אין לחצות". בסופו של דבר קבע ביהמ"ש כי שני הצדדים עוולו זה כלפי זו ולהיפך בעוולת לשון הרע ולכן אין מקום לערוך חישוב אריתמטי בין ההכפשות השונות והשוואתם. בהמשך לכך נקבע כי אין מקום לחייב מי מהצדדים בתשלום פיצוי.
