ביהמ"ש העליון דחה את טענת המבקשים כי יש להם זכות, על בסיס סע' 36(ד) לפקודת הראיות, לזמן עורכי רשומות מוסדיות ללא כל שיקול דעת מצד ביהמ"ש. נקבע כי פרשנות לפיה ניתן באופן אוטומטי לזמן את כל עורכי הרשומות, ללא כל שיקול דעת מטעם בית המשפט, יש בה כדי לפגוע ביעילות הדיונית העומדת בבסיסו של סעיף 36 לפקודת הראיות.
שיקול הדעת של ביהמ"ש בהחלטה על זימון עורכי רשומת מוסדיות על בסיס סעיף 36(ד) לפקודת הראיות