ביהמ”ש המחוזי בת”א קיבל ערעור שהגיש מלווה, על דחיית תביעה כספית שהגיש נגד ערב לחוב של חברה, בטענה כי היא חייבת לו כספים בגין הלוואה, וכי שיק שמסרה לפקודתו בשנת 95′, חולל באי פרעון.
ביהמ”ש קמא דחה את התביעה, בקבעו כי הערבות לא ניתנה, להסכם ההלוואה אלא לפירעון השיק בלבד. השיק לא הוצג לפירעון בתוך זמן סביר, וגם אם התברר בסופו של דבר, כי במועד פירעון השיק, היה חשבון החברה בבנק מוגבל, אזי אין ללמוד מכך, כי אותו שיק או תמורתו לא היה משולם למערער בפועל, לו היה מציג את השיק לפירעון ו/או דורש את פירעון השיק מהערבים סמוך לאחר פירעונו של השיק. המערער במחדליו גרם לאי מילוי החיוב הנערב ע”י החברה, ולכן הערב מופטר.
לא כך סבר ביהמ”ש המחוזי.