נקבע כי בנסיבות המגיפה העולמית החמורה, עצם הדרישה מהתובעת להימנע משהות בחנות ללא עטיית מסכה מתחייבת מאופיו של המקום הציבורי, ועל כן אינה מהווה אפליה אסורה. יחד עם זאת, צו הקורונה קובע במפורש פטור מחובת עטיית מסכה לאנשים שאינם יכולים לעטותה מחמת מגבלה רפואית. על כן, על בית עסק, ודאי רשת המפעילה מספר רב של חנויות, לקבוע מדיניות ברורה בנוגע למתן שירות לאנשים שאינם יכולים לעטות מסכה. העובדה כי הרשת לא עשתה זאת במקרה הנדון, כך בית המשפט, מהווה רשלנות המזכה בפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 2,000 ₪.
רשת ג.ר.א.ס תפצה בסך 2,000 ₪ לאחר שדרשה מבעלת פטור רפואי לעטות מסכה כתנאי למתן שירות בחנות