כך, האב פירש את הוראות הסכם הגירושים בין הצדדים כי קבלת החלטה על הוצאה חריגה (מעבר ל – 2,000 ₪ מזונות בחודש אותם משלם האב) תיעשה בהסכמה של שני ההורים, ככזו שמאפשרת לו לסרב לתשלום הוצאות שהוא אינו סבור שהקטינה זקוקה להן (למשל שיעורי עזר או ציוד למגמת צילום). נקבע כי דבקותו של האב בלשון ההסכם ובפרשנות חד צדדית שמרוקנת אותו מתוכן ופוטרת אותו בפועל מהשתתפות בהוצאות החינוך של הקטינה, אינה יכולה להתיישב עם עקרון תום הלב. על כן, האב חויב בתשלום מחצית מהוצאות החינוך החריגות של הקטינה.
