בית המשפט השתכנע אומנם כי נציגי העמותה מסרו לתובעת הסברים על מהות ההסכם והתרשמו כי זה רצונה וכי היא מבינה הדברים לאשורם. יחד עם זאת, כך בית המשפט, אין בכך די לעניין גמירות הדעת שכן הרושם הינו שהקשישה האמינה כי המתנה ניתנת לביטול בדומה לצוואה. עוד נקבע כי דווקא עסקה כה משמעותית, גילה של התובעת כמו גם העובדה כי התובעת הכינה צוואות בעבר וביטלה אותן, הטילה על הנתבעים החובה לוודא כי בעסקה כה מהותית שאין התובעת יכולה לחזור בה ממנה (בניגוד לצוואה) תהיה התובעת מיוצגת על ידי עורך דין מטעמה אשר ישמור על האינטרסים שלה.
