נקבע כי המדרכה במקום התאונה, שרצפתה (האבנים המשתלבות) היתה חסרה ומשובשת, שפסולת בניה קטנה כגדולה היתה מפוזרת על פניה ושנטמנו בה כבלי תשתית כלשהם שבקעו מהמדרכה, היתה בבחינת מכשול ומפגע חמור, שהיה בו כדי להוות סיכון בלתי סביר לשלומם של הולכי הרגל במקום. עם זאת, בית המשפט הוסיף כי לתובע אשם תורם של 30% שכן קיומן של עבודות הבניה במקום היה גלוי לעין.
עיריית ירושלים תפצה בסך 150,000 ₪ הולך רגל ששבר את קרסולו לאחר שנפל בשל פסולת בניה