התובע ואשתו המנוחה היו בעלים במשותף של דירת מגוריהם. המנוחה הורישה בצוואתה את זכויותיה בנכס לתובע וכן קבעה כי בנם הנתבע יוסיף להתגורר בנכס עד 6 חודשים מפטירת האחרון מבניה"ז. נקבע כי המנוחה לא הייתה יכולה לחייב את התובע בצוואה ליתן זכות מגורים לנתבע בנכס עד סוף ימיו. לפיכך התקבלה תביעת הפינוי שהגיש התובע. עם זאת, ע"מ להגשים את רצונה של המנוחה להעניק לנתבע קורת גג ומצד שני לא לפגוע בזכות הקניין של התובע המעוניין למכור את הנכס נקבע כי הנתבע יקבל סכום כסף מכספי תמורת המכר בשיעור 40% מתוך חלקה של המנוחה בנכס.