“הסכם מתן השירותים” שנחתם בין הצדדים הוא איננו הסכם שכר טרחה אלא הסכם מסחרי לקידום עסקה יזמית בין החברה מצד אחד, לבין קבוצה יזמית הכוללת גם את מי ששימשו במשך תקופה ארוכה כעורכי דינה, מצד שני. תניות ההסכם הן כה בלתי סבירות ולא הוגנות, עד כי אף בהסכמת החברה אין די כדי להכשירו. לא נמצא מקום להורות על קיום ההסכם מכוח סעיף 31 לחוק החוזים על דרך תשלום התמורה ההסכמית, שכן הוראה כאמור משמעה אכיפה של חיוב המצוי בלב הפסול הטמון בהסכם.
נקבע כי “ההסכם למתן שירותים” איננו הסכם שכר טרחה המותנה בתוצאות אלא הסכם מסחרי בין עורך דין ללקוחו ועל כן הוא הסכם פסול