נדחה ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בה נקבע כי די בהצגת תעודת לידת חי כמסמך מזהה לצורך אישור עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה ביחס לאבהותו של אזרח ישראלי מוסלמי על שני קטינים שנולדו בישראל לאשתו, בעלת תעודת זהות פלסטינית; נקבע כי דרך זיהויו של קטין מתחת לגיל 16 לצורך ביצוע בדיקה גנטית היא ככלל על ידי "תעודה מזהה" הכוללים מספר מזהה ותמונה, אולם כאשר האפשרות להשגת תעודה מזהה אינה בגדר "אפשרות סבירה", קמה סמכותו של בית המשפט לקבוע דרכי זיהוי שונות; בנסיבות העניין, ביצוע בדיקת הרקמות באופן בו יזוהו ההורים על ידי תעודות הזהות שלהם והקטינים יזוהו על ידי צילומם במעבדה, הודעת לידת החי, ועצם הבדיקה הגנטית הראשונית הקושרת בין הקטינים למשיבה – מבטיח במידה הראויה שלילת החלפת זהותם של הקטינים, ולפיכך יש להעדיף דרך זו.