נקבע כי לא הוכח שהיה בהסתייעות של המנוחה בנהג המונית ובבני משפחתו כדי לקבוע תלות שאינה הוגנת או ניצול של אותה תלות, כי אם דאגה וטיפול מסורים מצידם, כשמנגד לא הוכח כי טיפול שכזה הוענק על ידי מי מבני משפחתה של המנוחה. במצב דברים זה, כך בית המשפט, אף יותר ממסתברת המסקנה לפיה המנוחה אשר ראתה בנהג המונית את המשענת הטבעית והזמינה ביותר ואולי אף היחידה, בערוב ימיה, ביקשה לגמול לו באמצעות הורשת נכסיה לבתו.
ניתן צו לקיום צוואה במסגרתה ציוותה המנוחה את רכושה לבתו של נהג מונית שטיפל בה בימיה האחרונים