בית המשפט העליון מקבל את עררו של הנאשם על מעצרו עד תום ההליכים. "...נימוקו של השופט המלומד להצדקת המעצר איננו יכול לעמוד. מדבריו משתמע, שאלמלא נוכח כי העורר הסתבך בעבירות מאותו סוג בעבר, אפשר והיה נמנע ממעצרו, בשל החולשה שבה לוקות הראיות המצויות לביסוס אשמתו... מקום שבו עוצמת הראיות אינה מצדיקה מעצר, המסקנה הרגילה המתבקשת היא כי יש להורות על שחרורו של הנאשם. עברו הפלילי וחומרת העבירות המיוחסות לו... עשויים להיות, גם בנסיבות כאלה, שיקולים נאותים לקביעת תנאי השחרור...".