נקודת המוצא היא כי נטל השכנוע מוטל על הנישום. עם זאת, לגבי כל אחד מהמקרים הבאים יחולו הנטלים האמורים: (א) לצורך פסילת הספרים – מוטל הנטל על רשויות המס להראות קיומם של ליקויים, רישום לקוי או אי-רישום בספרים. אין מדובר ב"נטל השכנוע" הרובץ עדיין על כתפי הנישום, כאשר רשאים רשויות המס להסתמך על ראיות מנהליות; (ב) כאשר נפסלו ספרי הנישום – רשויות המס יערכו שומה לפי מיטב השפיטה בהתאם לשיקול דעתו הסביר. נטל השכנוע על הנישום להוכיח כי השומה מופרזת; (ג) כאשר לא נפסלו הספרים, והמחלוקת היא "פנקסית" – חלה על רשויות המס "חובת ההצדקה" להצדיק את החלטתן בכל הנוגע לקביעת שומה לפי מיטב השפיטה. במקרה כזה מוטל על הרשויות לפתוח בהבאת הראיות. ברם, בסופו של יום, נטל השכנוע להוכיח כי השומה מופרזת, עדיין מוטל על הנישום; (ד) כאשר המחלוקת היא לבר פנקסית – נטל השכנוע רובץ על הנישום מתחילת ההליך ועד סופו.