בית המשפט העלה את השאלה, במידה וכטענת האב, האם האחראית לניכור הורי בין הבת הבכורה (בת 15) לאב, מדוע זה כי הקשר בינוי ובין שתי הקטינות האחרות הוא טוב? מדוע האם לא פעלה לניתוק הקשר בין האב ואף לבין שתי בנותיו הצעירות? פער זה, עך בית המשפט, שולל כשלעצמו את התזה לפיה למעשה הנתק אחראית אם, שבזדון פעלה להרחיק אב מילדיו. טענה נוספת שהעלתה האב ונדחתה היתה כי האם חושפת את הילדים לחינוך נוצרי. לעניין זה נקבע כי מדיניות משפטית ראויה המונעת משיקולים של טובת הילדים עצמם, מובילה למסקנה כי אין מקום לאפשר תרגומן של טענות שכאלו למונחים כספיים, בדרך של תובענה כספית כזו או אחרת בין שני ההורים (קרי, אין מקום לתרגם סוגיות מהותיות דוגמת זרם חינוך או זהות ודין אישי לשיח נזיקי).