האב תבע את הבת ואת המדינה בטענה כי הוראת בדיקה כפויה דחופה שניתנה על ידי סגנית הפסיכיאטר המחוזי על בסיס דיווח של בתו (וללא כל ראיות לכאורה נוספות) הנה בלתי חוקית וגרמה לו לנזקים בלתי ממוניים. במקביל לדחיית התביעה כנגד הבת, בית המשפט קיבל את התביעה כנגד המדינה וסגנית הפסיכיאטר המחוזי (ופסק פיצוי בסך 10,000 ₪). נקבע כי האחרונים הסתמכו באופן עיוור ובלעדי על דיווחה של הבת תוך שייחסו לה רמת אמינות מוחלטת בשל העובדה שמדובר בשופטת מכהנת. אולם, היה עליהם חובה לנקוט את מבחן "בוזגלו" ולנהוג בדין זהה כלפי הדיווח של הבת, קרי לא להסתפק בדיווח היחיד שלה אלא לחפש ראיות לכאורה נוספות. "הפסיקה המנחה קובעת כי אין מקום להסתפק רק בפניית בן משפחה ואינה מתייחסת למעמד בן המשפחה או קובעת דרגות אמינות שונות למדווח שהוא 'המובטל בטיטו', 'יוחנן הסנדלר', 'פרופ' ליבוביץ' או 'שופט מכהן'" כך בית המשפט.