טענתו העיקרית של המבקש היתה כי אתר הרכבת אינו מאפשר השוואה בין כרטיסי הנסיעה השונים המוצעים למכירה ובכך גרמה הרכבת שציבור הנוסעים רכש כרטיסי נסיעה יקרים יותר. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הבקשה בקובעו כי התרשמותו הינה, שאתר האינטרנט של הרכב (בעבר ובהווה) מציע הסבר ברור ונגיש בדבר כל אפשרויות הנסיעה, תוך חלוקה לסוגי הכרטיסים השונים ופירוט תעריפי הנסיעה, תוך אפשרות השוואה ביניהם. החיוב בהוצאות כה גבוהות נבע, בין היתר, מקביעת בית המשפט כי המבקש 'הטעה את עצמו' כאשר יצא מנקודת הנחה מוטעית ולא בחן אותה.