התובע טען כי למרות ששטח החניה הינו "פרטי" הרי שהוא פתוח לכל אדם וזאת בניגוד לחצר הבית המגודרת באופן מלא. על כן, יש להתייחס לחניה הפרטית כאל חניה המצויה בשטח ציבורי. בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה בקובעו כי גם אם אין לחניית התובע דלת הסוגרת אותה מרשות הציבור, הוכח כי השליטה הבלעדית על החניה היא לתובע ולבני ביתו. במיוחד כך הדבר כאשר התובע גר ביישוב קהילתי קטן שבו לא תמיד מרגישים התושבים צורך בנעילת שטחם הפרטי.
