נכדו של נחום גוטמן מכר למשרד עורכי הדין שבבעלותו ציורים של סבו בשווי מיליונים תוך קיזוז חובו לפירמה ודיווח על עסקה פטורה ממס. ביהמ"ש לא התרשם מהאומנות שבעניין וקבע כי לא היה בעסקה "טעם מסחרי יסודי" (כנדרש בחוק) למרות טענת הנכד כי התמונות חיזקו את תדמית הפירמה: ראשית, לא הוכח כי היה בהצגת התמונות במשרד כדי להשפיע על המוניטין של הפירמה. בפרט, בהתחשב בעובדה שהתמונות הוצגו במשרדו הפרטי של הנכד ולא בלובי של משרדי הפירמה או ברחבי המשרד. שנית, מעדות השותפים עולה כי הפירמה לא השקיעה ברכישת חפצי אומנות אחרים ומכאן שלא ראתה בהם כלי להגדלת המוניטין שלה. שלישית, קשה לקבל את הטענה כי התמונות נרכשו לשם חיזוק המוניטין כאשר שתי תמונות היו מאוחסנות דרך קבע במחסן.
מתברר שבאמנות "יש דבר כזה שאין דבר כזה": עסקה מלאכותית בשווי מיליוני ₪ בציורי נחום גוטמן בוטלה ע"י בית המשפט