ערעור על פסק דינו של השלום, שקיבל תביעה לפינוי מושכר שהגישו המשיבים. השלום קבע כי מאחר שהמערער לא הציג כל ראיה על כך שהודיע במועד מימוש האופציה להארכת תקופת השכירות, הוא מחזיק בה שלא כדין. הערעור נדחה, נקבע כי נקודת המוצא היא הכלל שחוזים יש לקיים. המערער לא עמד בהוראת הסכם השכירות המקורי ולא הודיע במועד אם הוא מבקש לממש את האופציה ולהאריך את תקופת השכירות. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו ואין הוא יכול לכפות על המשיבים את המשך השכירות בהתאם לתנאיו של הסכם השכירות המקורי.
מעת שהמערער ביקש לכלול תנאים חדשים בהסכם השכירות, מדובר בהסכם שכירות חדש ולא במימוש האופציה לפי הסכם השכירות המקורי.