השופט רונית אופיר
נקבע כי לא הוכח שהמנהלת עשתה כל שניתן על מנת למנוע את התקלה ואת שליחתן של הודעות נוספות לאחר בקשות ההסרה. הפיצוי הנמוך יחסית נקבע לאור זאת שמדובר בפרסום שאינו מסחרי ובהודעות בקשת תרומה למען קידום ילדים אוטיסטים, אשר אינן פוגעניות ונעשות למען מטרה ראויה.
הנתבעת 1, עמותת "להיות שם, אוטיסטים בדרך לעצמאות", הינה עמותה ללא כוונת רווח אשר נוסדה במטרה לשפר ולשנות את חייהם של ילדים שאובחנו כבעלי אוטיזם בישראל. הנתבעת 2 הינה מייסדת וחברת ועד המנהל בעמותה מאז היווסדה. לטענת התובעים, מאז שנת 2016 שלחו להם הנתבעות 18 הודעות דוא"ל המכילות דברי פרסומת, תעמולה או בקשת תרומה תוך הפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושירותים), התשמ"ב- 1982. לטענת הנתבעת לאור פעילותה של העמותה היא עבדה עם חברת Freefax אשר סיפקה לה שירותי פקסימיליה מוזלים, וקיבלה רשימת דיוור אשר למיטב ידיעתה ובהתאם לדברי Freefax הייתה חוקית וכללה הסכמה של הנמענים לקבלת הודעות.
בית משפט השלום קיבל את התביעה בחלקה.
אחריות העמותה: לעמותה אין חסינות מפני פיצוי בהתאם לחוק התקשורת, אולם תיקון 63 לחוק התקשורת קובע כי יחולו לגביה הוראות מעט שונות מאלו החלות על המפרסם הרגיל- כך, מותר לעמותה לשלוח דבר פרסומת לציבור הרחב באמצעות דואר אלקטרוני לשם קבלת תרומה ובלבד שהנמען לא הודיע על סירובו לקבל את דבר הפרסומת באחת מהדרכים הקבועות בחוק. משכך יש לבחון את ההודעות שנשלחו לתובעים ביחס לשתי תקופות זמן: עד לסוף אוגוסט 2016, המועד בו נכנס תיקון 63 לתוקף- יש לבחון את תוכן ההודעות. ככל שמדובר בהודעות שנשלחו לצורך מסחרי, הרי שהופרו הוראות חוק התקשורת. ככל שמדובר במסר שנועד לקבלת תרומה- אין מדובר בהפרה של הוראות חוק התקשורת. ממועד כניסת תיקון 63 לתוקף ועד מועד הגשת התביעה- ככל שנשלחו הודעות לאחר בקשת ההסרה, הרי שגם אם מדובר בהודעות דוא"ל לצורך קבלת תרומה הנושאות מסר שאינו מסחרי – מדובר בהפרה של הוראות חוק התקשורת. במקרה הנדון, עיון בהודעות שנשלחו לתובעים קודם לכניסת תיקון 63 לתוקפו מעלה כי מדובר בהודעות שאינן בעלות תוכן מסחרי, אלא בבקשת תרומה. כך, שהודעות אלו אינן מהוות הפרה של חוק התקשורת ואינן מזכות בפיצוי. עם זאת, באשר להודעות שנשלחו לאחר כניסת תיקון 63 לתוקפו, הרי שכל הודעת דוא"ל אשר נשלחה לאחר המועד בו התבקשו הנתבעות להפסיק ולשלוח הודעות, מהווה הפרה בהתאם לחוק התקשורת.
אחריות הנתבעת 2: טוענים התובעים כי יש להטיל אחריות אישית על הנתבעת 2. מנגד טוענות הנתבעות כי אין להטיל עליה אחריות אישית וזאת לאור תורת האישיות המשפטית הנפרדת. בענייננו מדובר בעמותה, אשר הנתבעת 2 היא ממייסדיה, משמשת כחברת הוועד המנהל בה ופעילה בה. היא אף ניהלה התכתבויות עם חלק מהתובעים ועל כן הייתה מודעת לעובדת שיגורם של דברי פרסומת מטעם הנתבעת 1. הנתבעת 2 מודה כי חלה תקלה אשר גרמה לשליחת ההודעות גם לתובעים אשר ביקשו את הסרתם. אולם לא מצאתי בכתב ההגנה, בטיעוני הנתבעת 1 או בסיכומיה כי היא עשתה כל שניתן על מנת למנוע את התקלה ואת שליחתן של הודעות נוספות לאחר בקשות ההסרה. כפי שניתן לראות, לגבי חלק מהתובעים אף נשלחו מספר הודעות הסרה כך שלא ניתן לומר שהיא הוכיחה כי עשתה כל שניתן על מנת לשמור את הוראות חוק התקשורת. על כן, הנתבעת 2 הפרה את חובתה כנושאת משרה בנתבעת 1 לפי חוק התקשורת. על כן, מצאתי כי יש להטיל עליה חבות אישית בשל הפרת הוראות החוק.
הפיצוי: נקודת המוצא שכל אחת מהודעות הדוא"ל אשר נשלחו לתובעים לאחר שהודיעו על סירובם לקבלן מהווה הפרה עצמאית. תקרת הפיצוי היא אם כן 18,000 ₪ (1,000 ₪ בגין 18 הודעות שנשלחו לאחר הודעות הסירוב השונות). בבואי לבחון את שיקולי האכיפה וההרתעה, מצד אחד, יש לשים אל לב כי מדובר בפרסום חוזר ונשנה. הנתבעות הוסיפו לשלוח הודעות דוא"ל גם לאחר שהתובעים פנו אליהם והסבו את תשומת לבן להפרות החוזרות ונשנות על ידן. עם זאת, מהצד השני, מדובר בפרסום שאינו מסחרי ובהודעות בקשת תרומה למען קידום ילדים אוטיסטים, אשר אינן פוגעניות ונעשות למען מטרה ראויה. גם התרשמתי כי מדובר בנתבעות שפעלו בתום לב והניחו שפרסום בדרך זו הוא מותר לפי החוק. בנוסף, נתתי דעתי לכך שמדובר בעמותה הפועלת ללא כוונת רווח אשר נוסדה על רקע נסיבות חייה של הנתבעת 2, אשר החיים לא הקלו עימה (לשון המעטה) ונועדה לתועלת ציבור הילדים שאובחנו באוטיזם ומשפחותיהם. נתתי דעתי לטענות הנתבעות כי מדובר ב"תובעים סדרתיים". עם זאת, העובדה שמדובר בתובעים הבאים תדיר בהיכל בית המשפט אין בה די על מנת לדחות את התביעה או למנוע מהתובעים פיצוי. אחת ממטרות חוק התקשורת היא לעודד הגשת תביעות יעילות, כך שגם אם התובעים עשו להם הרגל להגיש תביעות חדשות לבקרים בגין הפרות חוק התקשורת, אין להתעלם מכך שבפעולתם הם משמשים לקול להמון הדומם אשר אינו טורח לעמוד על זכויותיו. יחד עם זאת, עובדה זו נלקחה אף היא במסגרת שיקולי הפיצוי, אשר צריך להיות סביר ומידתי בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות זהות התובעים.
סוף דבר: אני סבורה כי בנסיבות ענייננו פיצוי בסך 250 ₪ בגין כל הפרה יש בו כדי להשיג את תכליות האכיפה וההרתעה. בסה"כ יעמוד הפיצוי על סך כולל של 4,500 ₪.
תא"מ (שלום בת ים) 63188-08-20 ניר פרייפלד ואח' נ' עמותת להיות שם ואח'. ניתן ביום 27.10.21.
Reload document 
Open in new tab