פסק הדין עוסק במחלוקת בין בני זוג שהתגרשו בשאלת זכאות האישה לתשלום כתובתה ובשאלת סיווג כספים שנתנו הורי הצדדים לצורך רכישת דירה – האם מדובר בהלוואה שיש להשיבה או במתנה. בית הדין נדרש להכריע האם האישה נחשבת “מורדת” או שטענתה היא בגדר “מאיס עלי”, ומה השלכות כל אחת מן ההגדרות על זכותה לכתובה. לצורך כך נבחנו נסיבות חיי הנישואין, אופן פתיחת ההליכים, עמדות הצדדים לשלום-בית ולגירושין, והפסיקה ההלכתית הענפה בנושא. ההכרעה משלבת בין קביעות עובדתיות על טיב מערכת היחסים לבין עקרונות יסוד בדיני כתובה והלכות מורדת.
