נקבע כי ההבחנה שעורכת רשות בין תושביה לבין מי שאינם תושביה עשויה להיות הבחנה ראויה. אולם, לא כל הבחנה ביניהם תהא ראויה. השיקולים שאליהם יש להידרש אליהם הם ייחודיותו של המשאב המדובר, אופיו המוגבל, והאפשרות להשתמש במשאב הדומה לו ביישובים סמוכים. בית המשפט הוסיף כי המקומיוּת כשלעצמה אינה יכולה להצדיק באופן גורף נעילת שערים ונדרשת בחינה של האפשרות להסתפק בהעדפה של התושבים באמצעים מידתיים יותר (למשל, קביעת מכסות או הנחות). במקרה הנדון, כך בית המשפט, ההחלטה שהתקבלה ע"י המועצה לא הייתה מבוססת מבחינה עובדתית ולכן חייבת להיבחן מחדש על-ידי המועצה.