בימ"ש השלום קבע כי אין בטענת הדייר המוגן כי משפחתו עושה שימוש בלעדי בשירותים מזה שנים כדי להקנות לו זכות ייחודית בשירותים, שכן חלוף הזמן כשלעצמו, לא מגבש כל זכות בהם. ביחס לטענה נוספת של הדייר המוגן נקבע כי אין כל סיבה הגיונית לשלול מבית המרקחת, בעל הזכות, את זכותו הקניינית רק לאור העובדה שיש בידיו שירותים נוספים.
למי שייך תא שירותים ברחוב בן יהודה בת"א – לדייר המוגן או לבית המרקחת הסמוך?