הרכב השופטים: יצחק עמית , עופר גרוסקופף, רות רונן
למפקד חיל הים נתונה סמכות להכריז על שטחים סגורים בים. בימ"ש זה אינו מחליף את שק"ד המפקד בשיקול דעתו שלו, והתערבותו תהא מצומצמת. במקרה הנדון, ובנסיבות הביטחוניות הייחודיות הקיימות, לא נמצאה עילה להתערב בשק"ד המפקד אשר הורה על סגירת שטח ימי במעגנת נהריה.
רקע עובדתי: העותרים, דייגים מקצועיים בעלי כלי שיט קטנים העוגנים במעגנת נהריה, מבקשים להורות למפקד זרוע הים ("המפקד הצבאי") לבטל את השינוי שביצע בצו סגירת השטח הימי, המורה על איסור שהיית כלי שיט קטנים במעגנת נהריה אלא בכפוף למתן אישור מראש ע"י המפקד הצבאי; לחלופין, להורות למפקד ליתן אישור להותיר את כלי השיט שבבעלות העותרים במעגנה בכל שעות היממה; וליתן צו האוסר על משטרת ישראל ועיריית נהריה לפעול להוצאת כלי השיט הקטנים שבבעלותם מהמעגנה.
דיון משפטי: ביהמ"ש העליון בשבתו כבג"ץ דחה את העתירה בקבעו כי למפקד הצבאי נתונה הסמכות להורות על סגירת שטח צבאי מכוח תקנה 125 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), ותקנה 126 קובעת כי המפקד הצבאי רשאי להורות "כי ייסגר או יוסט כל כביש, או ייאסר או יצומצם השימוש בכל זכות-מעבר או השימוש בכל נתיב-מים, וכל אדם המפר כל צו כזה יאשם בעבירה על התקנות האלה". מפקד חיל הים מופקד על אזור מימי החופים של מדינת ישראל, ובסמכותו להכריז על שטחים סגורים בים, ובכלל כך, להגביל את התעבורה ואת נתיבי הנסיעה של כלי שיט ולתת הוראות שונות בנושא, כמי שגם הוסמך לשמש כממונה על הנמלים לצורך תקנה 138א, סמכות המאפשרת לו "לאסור על כל אניה מלהיכנס לשום מבוא-ים, שום חלק של מבוא-ים, או שום חלק של המים הטריטוריאליים של ישראל". מכאן שאין חולק לעניין הסמכות, ואף העותרים אינם כופרים בה. הלכה היא כי מרחב שיקול דעתו המקצועי של המפקד הצבאי הוא רחב, וחוות דעתו הביטחונית זוכה למשקל מיוחד. בהתאמה, בימ"ש זה אינו מחליף את שק"ד המפקד בשיקול דעתו שלו והתערבותו תהא מצומצמת. המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים המצדיקים התערבות בשק"ד המפקד הצבאי. החלטת המפקד הצבאי התבססה על שיקולים ענייניים. בתוך כך, פרט המפקד הצבאי שורת טעמים רלוונטיים המצדיקים את סגירת השטח ואת הוצאות קומץ סירות הדיג שנותרו לעגון במימי המעגנה, ובין היתר – פגיעה בזמני התגובה של כוחות זרוע הים, סיכונים בטיחותיים, סיכון להינזקות כלי השיט, ופגיעה אפשרית בביטחון מידע. כמו כן, דומה כי המפקד הצבאי נתן דעתו ולקח בחשבון את הפגיעה שתגרם לעותרים. בהקשר זה יוער, כי על פני הדברים הפגיעה אינה משמעותית, ומתבטאת בעיקר בצורך להעלות את הסירות לחניון הסירות היבשתי. אך למעט הטורח הכרוך בכך, בהתאם לצווים הדייגים יכולים להפליג דרומה אל מחוץ לשטח הסגור ולדוג שם ע"פ התנאים המפורטים בצו. מכאן, שלעותרים עומדת חלופה אפשרית לעגינת כלי השיט במעגנה, ואף הותאם "חלון זמנים" ונתיב שיט שיאפשר להם להפליג דרומה לצרכי דיג, כך שנכון לעת הזו אין מניעה לקיים את מלאכת הדיג הדרושה לפרנסתם. לא עלה בידי העותרים להניח תשתית עובדתית מספקת לביסוס טענותיהם בדבר קיומם של שיקולים זרים. פניות העירייה לעותרים נעשו החל מהשבעה באוקטובר בהמשך להנחיה שקיבלה מהצבא ומהמשטרה. כמו כן, היות שמתגובת המשיבים עולה כי הצו שהוצא בחודש אוקטובר התייחס לשטח המעגנה ולאיסור העגינה בו, הרי שאין בעדכון הצו לאחר פניות העירייה לעותרים להוצאת כלי השיט כדי להצביע על כך שהיוזמה להוצאתם מקורה בעירייה. אשר לטענת האכיפה הבררנית, נחה דעת ביהמ"ש כי יש טעמים להבחין בין הרוחצים לכלי השיט וכי פעילות הרוחצים ממוקמת בעיקרה בסמיכות לחוף ובשונה מכלי השיט לא מצויה באזור המעגנה. לא נמצא ממש גם ביתר טענות העותרים, ומקובלת על ביהמ"ש תשובת המשיבים לגבי השוני הרלוונטי בין המעגנה בנהריה לבין המרינה באשדוד ובאשקלון. גם אם ניתן להבין את מצוקת העותרים לאור המצב הביטחוני המורכב וההתמודדות המתמשכת עימו, הרי שבנסיבות הביטחוניות הייחודיות לא נמצא כי נפל פגם המצדיק את התערבות בג"ץ.
בגץ 4842/24 דקל קליין ו- 7 אח' נ' צבא הגנה לישראל מפקד זרוע הים (ניתן ביום: 18.11.24)
Reload document 
Open in new tab