ועדת השחרורים החליטה להפקיע את רישיונו של העותר ולבטל את שחרורו על תנאי.
בית המשפט לעניינים מינהליים מקבל את העתירה וקובע כי החלטת הוועדה לוקה בפגמים דיוניים, ביוזמה שנקטה בפתיחת ההליך, בהיעדר בדיקה ראויה של הוכחת ביצוע עבירה נוספת על ידי העותר ובערפול בכל הקשור לתחום תפקידה לעומת תחום תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה. גם לגופו של עניין, כלל לא ברור שזהו השלב המתאים לנקוט בצעד הקיצוני של החזרת העותר מאחורי סורג ובריח.