בית המשפט המחוזי דחה טענת מערערת (בתו של המנוח) כי הזוכה על פי הצוואה לקח חלק משמעותי בעריכתה לאחר שניסה להשיג תעודה רפואית המעידה על כשרות המנוח. נקבע כי רצונו של הזוכה "להקדים תרופה" ולהשיג אישור רפואי, שיהא עבורו, בעתיד, כעין "תעודת ביטוח", לסייע בבקשתו לקיום הצוואה, הוא, בגדר הסבר סביר והגיוני להתנהלותו. קביעה נוספת של בית המשפט היא כי אין ב"ערפל העובדתי" שיצר הזוכה עקב אי דיוקים, גרסאות שונות, ואי זימון עדי מפתח כדי להביא לבטול הצוואה, וליצירת מצב של הימנעות מכיבוד רצונו האותנטי של המצווה.
