השופט: דרור קלייטמן
למדינה: עו"ד כלב לופז
לנאשם: עו"ד יוסף שלבי
נגד הנאשם הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות של איומים וחבלה חמורה. נטען כי המתלוננים שהגיעו לפרוק סחורה באולם שמחות, נתקלו ברכבה של לאה, אשתו של הנאשם שחסם את הכניסה לאולם. לאחר שבקשתם כי תזיז את רכבה, נתקלה בסירוב, חסמו המתלוננים את רכבה של לאה והחלו לפרוק את הסחורה. בהמשך, סירבו המתלוננים להזיז את רכביהם על מנת שלאה תיסע, ורק לאחר שסיימו את פריקת הסחורה, הם נסעו מהמקום. הנאשם, שנסע עם לאה אשתו אחרי המתלוננים, היכה ברכבו של אחד מהמתלוננים, והיכה את המתלונן באגרופים וסטירות בפניו, עד שעוברי אורח הפרידו ביניהם. יום למחרת התקשר הנאשם אל המתלונן וביקש שיסדרו את הדברים ביניהם, המתלונן שסירב לשוחח עמו, העביר את מכשיר הטלפון לאחיו, ואז אמר הנאשם לאח: "תגיד לאחיך להיזהר ממני כי אני עוד אתפוס אותו, אשתי הפילה". הנאשם טען ל"הגנה עצמית".
ב"כ המדינה הדגיש כי הנאשם התייצב במשטרה רק לאחר מספר ניסיונות ליצור עמו קשר ולאחר שחלפו למעלה משלוש שנים ואז מסר גרסה כבושה שמתארת כי הותקף. באשר להגנה עצמית נטען כי הטענה לא עומדת מבחינת המבחנים שהותוו בפסיקה.
ב"כ הנאשם טען כי האירוע נשוא כתב האישום אירע בשנת 2014 והנאשם נחקר פעם אחת בסמוך לאירוע ופעם נוספת בחלוף שלוש שנים. נטען כי הנאשם לא ניסה להתחמק, שיתף פעולה ונענה לדרישות חוקריו. ביחס לעבירת האיומים נטען כי מדובר בגרסה מול גרסה כאשר הנאשם מכחיש עבירה זו אך מודה ביצירת קשר עם המתלונן לצורך ניסיון התפייסות.
בית המשפט נתן אמון מלא בעדות הנאשם כפי שניתנה במשטרה מיד לאחר האירוע. נקבע כי שם הנאשם לא הסתיר את זעמו על המתלונן, את צערו על המעשה אותו עשה והוא פירט את האירוע מבלי להסתיר כל פרט גם כזה שפועל לרעתו. צויין כי עדותו במשטרה לאחר 3 שנים ועדותו בבית המשפט כי הותקף על ידי המתלונן תחילה, הן עדויות כבושות שלא ניתן כל הסבר להן. על סמך דברי הנאשם בהודעתו והעובדה שהוא זה שדלק אחרי המתלונן, לא קיבל בית המשפט את טענת ההגנה העצמית.
בכל הנוגע לעבירת האיומים ציין בית המשפט כי זו מילתו של אחי המתלונן למול מילתו של הנאשם אשר טען כי מטרת שיחתו הייתה ליישר את ההדורים עם המתלונן אלא שזה סירב. הודגש כי האח ענה בציניות לנאשם לאחר שאמר לו כי אשתו הפילה, כי הוא עובד בחברה קדישא ויכול לעזור לו, תשובה שהעלתה את חמתו של הנאשם. נוכח האמור ונוכח העובדה שהאח לא זכר את דברי האיום אלא לאחר שרוענן זכרונו, קבע בית המשפט כי עולה ספק בשאלה האם אכן נאמרו איומים אלו על ידי הנאשם אם לאו.
"לקראת סיום, לא ניתן להתעלם מכך ששני האירועים המתוארים בכתב האישום לא היו באים לעולם לולא התנהלותם הצינית והנקמנית של המתלונן ואחיו חיים. הם עצמם העידו על כך בפני בית המשפט. המתלונן התעלם ממצוקתה של אישה בהריון המטופלת בילדים וממהרת להגיע לאסוף ילד נוסף וחיים ענה תשובה צינית ומכוערת לנאשם אשר התקשר בניסיון ליישר את ההדורים. יש להביע צער וכאב על התנהלות שכזו, אך אין בה על מנת להצדיק את מעשהו של הנאשם."
נוכח האמור לעיל, הורה בית המשפט על זיכויו של הנאשם מביצוע עבירת איומים והרשיע אותו בביצוע עבירה של חבלה חמורה.
ת"פ (השלום – פ"ת) 717-12-18 מ"י נ' לוי, ניתן ביום 23.1.2022
Reload document 
Open in new tab