השופטת: אילה אורן
למדינה: עו"ד משה שמיר
לנאשמים: עו"ד יודן קוריצקי
המשרד להגנת הסביבה הגיש כתב אישום נגד תאגיד המים "מעיינות המשולש" ונגד מנכ"ל התאגיד ומהנדסו, בגין עבירות של סיכון זיהום מקורות מים, הזרמת שפכים לסביבה, אי-מניעת זרימת שפכים, אי-דיווח במועד ולכלוך רשות הרבים בנסיבות מחמירות. הנאשמים הודו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן, המפרט כיצד הוסטו שפכי העיר טירה לבריכות חמצון ישנות שאינן חלק ממערכת ההולכה הסגורה, ומשם גלשו לסביבה. הרקע לאירועים החל כבר בשנת 2015, אז קיבלו הנאשמים התראה מפורשת האוסרת על הזרמת שפכים לבריכות אלו ודורשת נקיטת אמצעים למניעת זיהום.
בעקבות תקלה במשאבות תחנת השאיבה בשנת 2017 הוחלט להפנות את שפכי העיר טירה לבריכות החמצון, מה שהוביל לגלישת שפכים לנחל אלכסנדר ולתעלות ניקוז . סיורי המשרד להגנת הסביבה חשפו כי ההזרמה נמשכה מספר ימים ובדיקות מעבדה אישרו נוכחות מזהמים אורגניים האופייניים לשפכים גולמיים. אירוע דומה חזר על עצמו בשנת 2019, כאשר נציג המשרד זיהה זרימת ביוב מאסיבית לאורך קילומטרים וריח חזק, תוך שהנאשמים נמנעים מדיווח על התקלה ועל הזרמת השפכים במשך מספר ימים.
שירות המבחן הגיש תסקירים חיוביים בעניינם של הנאשמים 2 ו-3, ובהם המלצה חריגה לבטל את הרשעתם. לגבי נאשם 2, מנכ"ל התאגיד, צוין כי הוא נעדר עבר פלילי, נטל אחריות מלאה וקיים חשש שהרשעה תפגע בעתידו המקצועי כעורך דין וכסטודנט להנדסה. לגבי נאשם 3, מהנדס בן 71, התרשם השירות כי הוא מורתע מההליך ומבין את הפסול במעשיו, ולכן הומלץ להסתפק בענישה של 220 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ) ללא הרשעה .
ב"כ המדינה שהתנגד בתוקף לביטול ההרשעה בטענה כי מדובר בעבירות חמורות שבוצעו במודעות מלאה וביותר מהזדמנות אחת, למרות התראות קודמות, הדגיש את הנזק הסביבתי הפוטנציאלי ואת הצורך בהרתעת הרבים, וביקש להשית קנסות כבדים: בין 250,000 ל-450,000 ש"ח לתאגיד, ובין 40,000 ל-80,000 ש"ח לנושאי המשרה. לטענת המאשימה, הנאשמים לא הוכיחו נזק קונקרטי שייגרם להם מההרשעה, ולכן אין הצדקה לחרוג מהכלל המורה על הרשעה.
ההגנה עתרה לאימוץ המלצות שירות המבחן תוך שהיא מדגישה כי העבירות הן של "אחריות קפידה" ובוצעו ללא זדון. הסנגור תיאר את הקשיים האובייקטיביים של התאגיד, הכוללים תשתיות ישנות ותקציבים חסרים, וטען כי הנאשמים פעלו תחת לחץ לתיקון תקלות דחופות. עוד הודגשו נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, בהם איומים ביטחוניים שחווה נאשם 2 (זריקת רימון על ביתו) ומצבו הכלכלי המורכב של נאשם 3, שנאלץ להמשיך לעבוד בגיל 71.
השופטת אילה אורן בחנה את סוגיית ההרשעה והחליטה להותיר אותה על כנה, בקבעה כי הנאשמים אינם עומדים בתנאים המצטברים שנקבעו ב"הלכת כתב" וכי המודעות המלאה שגילו לאיסור הפלילי כבר משנת 2015, לצד הישנות המעשים בשנים 2017 ו-2019, מבססת אינטרס ציבורי משמעותי להרשעה לצורכי הרתעה. במסגרת זו נדחתה הטענה בדבר נזק קונקרטי, תוך הבהרה כי הרשעתו של נאשם 2 כעורך דין אינה מובילה לשלילה אוטומטית של רישיונו וכי העניין מסור לשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים בלשכה, בעוד שלגבי נאשם 3 נקבע כי לא הובאה כל ראיה המצביעה על סכנת פיטורים מעבודתו; לפיכך, נקבע כי גם תחת יישומו של המבחן המקל המיועד לעבירות אסדרתיות, אין מקום להימנע מהרשעה בנסיבות העניין.
בעת קביעת מתחם העונש התחשבה השופטת בחומרת העבירות ובזיהום שנגרם לנחל אלכסנדר אל מול העובדה שכתב האישום לא תיאר נזק סביבתי קטסטרופלי או חמור מאוד. היא קבעה מתחם קנס של 150,000 עד 350,000 ש"ח לתאגיד, ובין 20,000 ל-60,000 ש"ח לכל אחד מנושאי המשרה, תוך התחשבות בהודאת הנאשמים, בעברם הנקי ובנסיבותיהם האישיות והכלכליות המורכבות.
לסיכום על נאשמת 1 הוטל קנס בסך 250,000 ש"ח ועל נאשמים 2 ו-3 הוטלו קנסות בסך 25,000 ש"ח לכל אחד. בנוסף, כל הנאשמים חויבו לחתום על התחייבות כספית להימנע מעבירות דומות בעתיד.
ת"פ 4259-01-21 (השלום – כפר-סבא) מ"י נ' מעיינות המשולש בע"מ ואח', ניתן ביום 11.3.2026
Reload document 
Open in new tab