נקבע כי אכן המשפחה אינה עומדת באמות המידה לזכאות לדיור ציבורי (הכנסת המשפחה עולה ב – 900 ₪ על הרף לדירה). עם זאת, כך בית המשפט, מצפה מהוועדות הציבוריות לאכלוס, להפעיל שיקול דעת פרטני בנוגע למקרים חריגים. הוועדות מחויבות הן לעקרון השוויון והן לחובת ההגינות. משכך, ומכיוון שבמקרה הנדון הוועדה נימקה את החלטתה רק בכך "שהדיור הציבורי הינו משאב מוגבל", הא ותו לא, הוחלט להחזיר את הדיון לוועדה לשם התייחסות לנסיבות הפרטניות של העותרת ומשפחתה.
