מדובר בקטין אשר כיום הינו כב 9.5 שנים בלבד, ואשר חי עם התובעת והנתבעת עד גיל 4.5. בית המשפט לענייני משפחה הסתמך על חוות דעת מומחית בית המשפט (כמו גם עו"ס לסדרי דין והאפוטרופא לדין) וקבע כי טובתו של הקטין היא הכרה בתובעת כאמו הנוספת, שעה שהוא עצמו רואה בה כדמות התקשרות משמעותית בחייו היות ובשנות חייו הראשונות היוותה עבורו התובעת כמקור לסיפוק כלל צרכיו, שנים אשר לא ניתן לבטל בנקל או לנתקם באופן מוחלט מחייו של הקטין.