מלבד העובדה המכרעת שמכתב האישור (במסגרתו אישר כביכול המנוח לנתבע להתגורר בדירה) נמצא מזויף, בית המשפט הסיק כי מדובר השתלטות שלא כדין גם מכך שאין זה סביר שאדם מבוגר, חולה וערירי יתן לאחר (שאפילו אינו קרוב משפחה) היתר מגורים בדירתו בחייו, וכן מכך שהנתבע זרק את חפציו האישיים של המנוח לפח האשפה. ובלשון בית המשפט: "לו היה הנתבע מקבל את הדירה מכוח רשות כדין, הוא היה נוהג בכבוד ברכושו של בעל הזכויות".
