השופט: שמאי בקר
למבקש 1(משיב 1): עו"ד אבי אודיז
למשיב 2: עו"ד אלון ארז
למשיב 3: כ עו"ד אילן טננבאום
ביום 17.11.19 הורה בית משפט השלום על שחרורם של המשיבים אשר נחשדו בביצוע עבירות של הלבנת הון, הוצאת רכוש מישראל עבור מסתנן, או הוצאת רכוש על ידי מסתנן.
ביום 3.6.20 הגיש המבקש 1 בקשה לבית המשפט במסגרתה עתר להשבת התפוסים שנתפסו במסגרת החקירה בחשד לעבירות האמורות לעיל. נטען כי 180 הימים הקבועים בסעיף 35 לפקודה, בהן היתה רשאית היחידה החוקרת להחזיק בתפוסים על פי הדין, חלפו ביום 1.6.20 ולא התבקשה מטעמה של המשטרה בקשה להארכת החזקתם.
עוד באותו יום, 3.6.20, הגיבה המשטרה לבקשה ועתרה להארכת משך החזקת תפוסים על פי סעיף 35 לפקודה יחד עם סעיפים 21 ו- 26 לחוק איסור הלבנת הון.
בית המשפט קבע כי הסברה של המשטרה לפיו מדובר בחקירה "מסועפת ורחבת היקף" של "עבירות חמורות", עומד בסתירה לחיבוק הידיים בו ישבה היחידה לאורך חודשים, שכן, המשיבים לא זומנו כלל לחקירה במשטרה מאז שחרורם בנובמבר 2019 ולא נעשתה כל פעולת חקירה. בנוסף צויין כי לאור העובדה שמחודש נובמבר 2019 ועד מרץ 2020 לא נעשה דבר מהותי בחקירה, מוטב לו המדינה לא היתה משתמשת בנגיף הקורונה כתירוץ לחוסר המעש שלה.
בית המשפט התייחס לדילמה הלא פשוטה הניצבת בפני חשודים בדבר מימוש זכאותם להחזר התפוסים בחלוף 180 ימי תפיסה ללא הארכה כדין – "והנה הדילמה: אם במשך חצי שנה לא נעשה דבר, או נעשה מעט מאוד, מה לו לאדם, עדיין בחזקת חשוד (שהרי טרם נסגר התיק, או שהוחלט בו על העמדה לדין) – להעיר שדים (וחוקרים) מרבצם?! הרי אותו ברנש שחש בחסרון חפציו מסתכן לא רק בכך ש"יזכיר" לחוקרים הנכבדים כי עליהם לסור, במטותא, אל בית המשפט, ולבקש צו להארכת תפוסיו, אלא גם בכך שבמו ידיו יעורר לחיים את החקירה נגדו. מי יודע כמה תפוסים, חפצים כאלה ואחרים, שוכבים על מדפי המחסנים במשטרה, מעלים אבק, לאורך חודשים ושנים, רק מפני החשש של פלוני לדורשם בחזרה, נוכח המלכוד דלעיל?"
בית המשפט קבע כי מעבר לאי-ביצוע כל פעולת חקירה עד עתה, הרי שיש במעשיה של המשטרה משום זלזול בקניינו של האזרח, שכן, פרק הזמן הקבוע בדין בו רשאית היחידה החוקרת להחזיק בתפוסים, חלף ביום 1.6.20 והבקשה מטעמה הוגשה רק ביום 3.6.20. "דא עקא, שהיחידה החוקרת הגישה לבית המשפט את בקשתה לא רק באיחור, אלא גם רק לאחר שהמבקש הגיש הבקשה מטעמו לשחרור תפוסיו. ניתן איפוא לומר, כי לולא בקשתו של נבסון, ספק אם היתה המשטרה "מתעוררת" וטורחת בכלל להגיש בקשה להארכת פרק הזמן בו תהא רשאית להחזיק את התפוסים בחזקתה, כדין".
לאור האמור לעיל ולאור העובדה שהמשטרה לא עשתה מאמץ של ממש לשכנע מדוע יש להמשיך ולפגוע בזכות הקנין של המבקשים, קיבל בית המשפט את בקשת המשיב 1, והורה על השבת כל חפציהם של המשיבים לאלתר.
ה"ת (שלום – תל-אביב) 1134-06-20 נבסון נ' מפלג הונאה, ניתן ביום 7.7.202
Reload document 
Open in new tab